ניירת וכוח ההון: הפרחים של טרין סיימון במוזיאון תל אביב לאמנות

בשנת 2004 נטלתי חלק זוטר בצוות מטעם ההסתדרות שניהל משא ומתן מול משרד האוצר בנוגע לרפורמה בפנסיה. המשא ומתן ההוא הבשיל להסכם משמעותי, שהשפיע על עשרות אלפי בתי אב בישראל. נזכרתי בו לאחרונה משום שעלה לכותרות בעיתונים בשל הרצון להעלות את גיל הפרישה לנשים. חשבתי עליו גם לאחר ביקור בתערוכה "ניירת וכוח ההון", שמוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות. ניסיתי להיזכר במעמד החתימה של ההסכם. אני זוכרת את החתימות, את החיוכים העייפים ואת צילומי לחיצות הידיים. אני בטוחה שאת השולחן שחצץ בין נציגי ההסתדרות והאוצר לבין הצלמים והעיתונאים קישטו פרחים. אני רק לא זוכרת אילו.

תקופת החגים היא זמן טוב לכתוב על סידורי פרחים. זר פרחים הוא חלק בלתי נפרד מסידור השולחן באירועים חגיגיים. באנגלית הוא נקרא center piece. אבל הוא לא באמת מרכז תשומת הלב של האירוע. הוא קישוט. הוא תפל לעיקר. אם הוא מפריע לצילום – מזיזים אותו ממקומו בלי לחשוב פעמיים.

טרין סיימון (Taryn Simon), אמנית אמריקאית, עושה בדיוק את ההפך. במשך שלוש שנים היא קיטלגה, בסיוע של בוטניקאי, פרחים שמופיעים בסידורי פרחים שקישטו את שולחנותיהן של ועידות עולמיות חשובות. סיימון הזמינה את הפרחים, בנתה את סידורי הפרחים בצורה מדויקת, צילמה אותם וייבשה אותם.

בצילומים הגדולים של סיימון הפרחים הם במרכז. הרקעים לסידור הפרחים קבועים וחלקים: צבע הקיר וצבע מפת השולחן. צבע העץ של המסגרת מדמה את השולחן שעליו נחתם ההסכם והונח זר הפרחים.

dsc_0978

dsc_0973

dsc_0974

dsc_0979

dsc_0983

הצילומים שלה שטוחים.
חסרי רגש.
תיעודיים.
לא מביעים דבר.

אולי זו הכוונה.
סיימון מזמינה אותנו להתקרב, לרכון ולקרוא את המלל שמצוי לצד הצילומים, על מסגרת העץ שמדמה שולחן.
מזמינה אותנו להרוות את סקרנותנו בדבר ההסכם שהתקשט לו בזר הפרחים המצולם.
להרהר בסיזיפיות האם יש לבחירת הפרחים משמעות כלשהי, או שזו היתה בחירה רנדומלית של המעצב.

וכשאנחנו מתקרבים וקוראים, אנחנו מרגישים את האגרוף בבטן.
כי מעבר לתיעוד הלאקוני של הפרחים בזר מסתתר שם סיפור שמאחורי כותרת ההסכם. סיפור שמסתתר מאחורי החתימות, החיוכים ולחיצות הידיים. סיפור, שכמו סידור הפרחים, אינו נוכח באמת במעמד החתימה. הוא מרחף לו אי שם, אבל כל הנוכחים שמחים שהוא נפקד.

טרין סיימון בחרה לצלם זרים בלתי-אפשריים (impossible bouquets). בכך היא מתכתבת עם ציורי הטבע הדומם ההולנדיים ב"תור הזהב ההולנדי", במאה השבע עשרה. סידור פרחים היה אז נושא מרכזי לציורים רבים. ציור של סידור פרחים היה דרך בטוחה להבטיח פרחים צבעוניים לשבירת חד הגוניות האפורה של החורף. כמה מהציורים היקרים ביותר באסכולה זו מתארים סידורי פרחים שבמהלך השנה אי אפשר היה לאסוף אותם יחד לזר – זרים בלתי אפשריים. הציירים ההולנדים ציירו כל פרח בעונתו ולאט לאט הצטרפו להם הפרחים לזר. לאחר הקמתו של קו מסחר עם המזרח הרחוק, הגיעו סוגי פרחים נוספים להולנד והעשירו את הנושאים לציור. הולנד התעשרה ממכירת פקעות צבעונים במאה השבע עשרה. בהמשך, הפכה הולנד ליצואנית הפרחים הגדולה בעולם. טרין עצמה סיפרה בהרצאה כיצד הזמינה את הפרחים לצילומיה באמצעות האינטרנט מחברת FloraHolland – המרכז שממנו המוני פרחים מכל רחבי העולם מופצים לשווקים שונים, שממוקם באלסמיר, ליד נמל התעופה של אמסטרדם. בצירוף מקרים, או שלא, מייצגת התערוכה גם את תחילת שקיעתה של הולנד כיצואנית הפרחים מספר אחת בעולם, על רקע התחרות ההולכת וגוברת מצד אפריקה ואזורים נוספים בעולם.

ציורי הטבע הדומם ההולנדיים, כמו גם צילומיה של סיימון, בלתי אפשריים, יצירי דמיון, פנטזיה. כל ההסכמים, או הזרים הפוליטיים, בהם בחרה סיימון להתמקד הוכיחו את עצמם כאשליה, או כבעייתיים לעתיד. הפרחים הם עדים אילמים לרגעים היסטוריים, כאלה שסיימון הופכת לגיבורים הראשיים שדרכם מסופר הסיפור של יחסי כוחות בינלאומיים, מניפולציות והבטחות מוּפָרוֹת.

בנוסף לצילומים, כוללת התערוכה פסלים. אלו הם ספרים שחורים, שכוללים דפים ובהם צילומי ההסכם המקורי, הסבר, הצילום המשחזר של טרין סיימון והפרחים בהם השתמשה. "מעניין מה ייוותר אחרון," היא מהרהרת בקול במהלך הסיור התערוכה.

dsc_0990

dsc_0977

\\

כך לדוגמה, זר לבן מורכב מציפורנים קולומביאניות עיטר את שולחן החתימה על הצהרת ברטיסלבה (צ'כוסלובקיה, 3.8.1968). בעקבות תקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה, שנודעה בכינוי "האביב של פראג", התכנסו נציגים קומוניסטים של המדינות החברות בברית ורשה, וביניהן צ'כוסולבקיה, לחתום על הצהרת ברטיסלבה. כל הצדדים הכירו בזכותם לבצע רפורמות פוליטיות פנימיות, אבל רק אם רפורמות אלה יתבצעו מתוך "נאמנות מוחלטת למרקסיזם-לניניזם", וכן "ידחו מכל וכל אינטריגות אימפריאליסטיות". הסכם זה ביטא את מאמציה של ברית המועצות לדכא את הרפורמות בצ'כוסלובקיה, שנתפסו כביטוי לרעיונות קפיטליסטיים העלולים להתפשט ברחבי הגוש הסובייטי. אבל למרות שחתמה על ההסכם, המשיכה צ'כוסולבקיה ברפורמות הדמוקרטיות שלה. 16 ימים לאחר חתימת הסכם ברטיסלבה פלשה ברית המועצות לצ'כוסלובקיה עם החברות האחרות בברית ורשה – בולגריה, הונגריה, מזרח גרמניה ופולין. היה זה במסגרת המדיניות שנודעה בהמשך כ"דוקטרינת ברז'נייב": שימוש בכוח כדי להכפיף את מדינות הלוויין של ברית המועצות לסמכותה. המדיניות שהובילה דוקטרינת ברז'נייב שלטה במשך יותר מעשור ושימשה הצדקה להתערבויות הצבאיות של ברית המועצות במדינות שונות, כולל הפלישה לאפגניסטן בשנת 1979.

הנשיא האוקראיני ליאוניד קוצ'מה, הנשיא הרוסי בוריס ילצין, ראש הממשלה הבריטי ג'ון מייג'ור והנשיא האמריקאי ביל קלינטון חתמו על מזכר בנושאים ביטחוניים שבשלים את הצטרפותה של אוקראינה לאמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (בבודפשט, הונגריה, דצמבר 1994 – את השולחן עיטר זר מורכב משושנים הולנדיות (צילום שני מימין; צילום חמישי משמאל). במסגרת ההסכם ויתרה אוקראינה על מאגר הנשק הגרעיני שלה והעבירה אותו לרוסיה, בתמורה לערבויות בנושאי ביטחון מארצות הברית, בריטניה ורוסיה. לאחר התפרקות ברית המועצות, ירשה אוקראינה כ-15% ממאגר הנשק הגרעיני של ברית המועצות, כולל 460 ראשי נפץ שכל אחד מהם בעוצמה גדולה פי 22 מזו של הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי. השליטה הטכנית על הנשק נותרה בידי רוסיה, ואיפשרה תאורטית למוסקבה השתמש בטילים "האוקראינים".אוקראינה ראתה בירושה זו נטל גיאופוליטי. נציגי הממשל האוקראיני חששו גם מכך שרוסיה תראה באוקראינה "מדינה עונתית", ומהניסיונות החוזרים והנשנים לחתור תחת עצמאותה של אוקראינה. בתגובה לחשש זה, התחייבו ארצות הברית, בריטניה ורוסיה "להימנע מאיום על, או שימוש בכוח נגד, השלמות הטריטוריאלית או העצמאות הפוליטית של אוקראינה". אך הערבויות הביטחוניות שניתנו לאוקראינה במזכר לא לוו בהוראות ברורות לגבי יישומן. בשנת 2014 פלשה רוסיה לתוך האי קרים השייך לאוקראינה, וקונפליקט זה עדיין לא נפתר.

\\

טרין סיימון: ניירת וכוח ההון  | מוזיאון תל אביב לאמנות
אוצרת: רותי דירקטור
נעילה: 28/1/2017

\\

הצילומים מהתערוכה – שלי

\\

לקריאה נוספת:
האמנם הכל עיצוב? באוהאוס במוזיאון תל אביב לאמנות
מתנה לשנה החדשה: ספר החלומות שלי