מחייכת

Raanana1הולכת על המדרכה, לאט כי זה מה שאפשר, אבל זה אפשרי.
מסתכלת סביב, שואפת מלא אוויר, נושפת, נהנית מדי פעם מליטוף קרני השמש.
מקשיבה לקולות האורבניים שמסביבי, וטוב לי.
מין שמחה מטופשת כזו עוטפת אותי פתאום.

וכרגע לא אכפת לי שרק אתמול כבר נמאס לי מלהכיל את הכאב שמלווה אותי.
גם לא אכפת לי שכואב נורא עכשיו.
פתאום טוב לי גם עם זה.

אני מחייכת לעצמי מבפנים, מחייכת גם כלפי חוץ, וממשיכה במסע אל הלא נודע.