כאבים

הפסקתי לעדכן איך אני באמת מרגישה.
מה אני מרגישה.
רק בפעם הרביעית שהפסיכולוגית ביקשה ממני לתאר את הכאבים קלטתי שאפילו היא, שמקבלת כסף כדי לשמוע ואולי גם להקשיב, לא באמת מתעניינת בי. לא ברמה כזו שתרשום לעצמה נקודות בסוף המפגש, או שתקרא מה שכתבה, אם כתבה.

לפעמים, אני מרגישה כמו בפרסומת לאחד מזני הכדורים להקלה בכאבי ראש. ההוא שבו הגיבור או הגיבורה ("המציגים הם רק שחקנים" מתריעה ההודעה בכוכבית שבתחתית המסך) נמצאים במוד של "כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש" עד שהם מקבלים את כדור הפלא שמחזיר אותם למציאות ובא לציון גואל.

גם אצלי זה ככה. לא כאב ראש, אבל אני כל הזמן עם הכאב. כאב שמקורו בעצבים ההרוסים שלי במערכת העצבים הסנסורים (תחושתיים).
רק העוצמה משתנה.
ובהתאם – כמות המשאבים שאני צריכה להקצות כדי להתעלם ככל שניתן.
כי אין לי כרגע תרופה לשיכוך הכאבים.
זה לא שהיא לא קיימת.
זה פשוט לא נורא מטריד את הנוירולוג שלי.
טוב, לו זה לא כואב.