כאבים

הפסקתי לעדכן איך אני באמת מרגישה.
מה אני מרגישה.
רק בפעם הרביעית שהפסיכולוגית ביקשה ממני לתאר את הכאבים קלטתי שאפילו היא, שמקבלת כסף כדי לשמוע ואולי גם להקשיב, לא באמת מתעניינת בי. לא ברמה כזו שתרשום לעצמה נקודות בסוף המפגש, או שתקרא מה שכתבה, אם כתבה.

לפעמים, אני מרגישה כמו בפרסומת לאחד מזני הכדורים להקלה בכאבי ראש. ההוא שבו הגיבור או הגיבורה ("המציגים הם רק שחקנים" מתריעה ההודעה בכוכבית שבתחתית המסך) נמצאים במוד של "כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש" עד שהם מקבלים את כדור הפלא שמחזיר אותם למציאות ובא לציון גואל.

גם אצלי זה ככה. לא כאב ראש, אבל אני כל הזמן עם הכאב. כאב שמקורו בעצבים ההרוסים שלי במערכת העצבים הסנסורים (תחושתיים).
רק העוצמה משתנה.
ובהתאם – כמות המשאבים שאני צריכה להקצות כדי להתעלם ככל שניתן.
כי אין לי כרגע תרופה לשיכוך הכאבים.
זה לא שהיא לא קיימת.
זה פשוט לא נורא מטריד את הנוירולוג שלי.
טוב, לו זה לא כואב.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות