עוברים ושבים: רוזה



מה הטעם ב- mockingbird וב- nightingale אם התרגום שלהן זהה? רוזה שיחזרה שיטוט בחנות ספרים סמוכה. היא לא הסכימה שיחליפו עבורה את השם כשעלתה לארץ ישראל. "רוזה היא לא שושנה. כל בוטנאי חובב יאמר לך. רוזה היא רוזה." היא הסתכלה פעם נוספת בראי ובחנה את בבואתה, שולחת ידה מבלי משים אל שערה השחור. "הספרית עשתה היום עבודה טובה", הנהנה אל עצמה.

כמִדֵּי יום רביעי לקראת השעה עשר, הגיעה רוזה לבית הקפה, התיישבה והמתינה.
"הוא יבוא. הוא הבטיח!"
מדי יום רביעי נשחק סימן הקריאה וכבר דמה לסימן שאלה.
כמִדֵּי יום רביעי לקראת השעה עשר, הזמינה רוזה אחד אספרסו, אחד קפוצ'ינו ושתי עוגיות מדלן. המלצרית רשמה את ההזמנה בחיוך. היא מכירה את רוזה. מדי יום רביעי היא שותה אחד קפוצ'ינו ואוכלת שתי עוגיות מדלן. באיטיות. האחד אספרסו מתקרר ונוכחותו שם, מול רוזה, כמו מתריסה: "פתיה שכמותך. אין חדש תחת השמש". למשך רגע ארוך רוזה נועצת בו מבט מצמית ואחר כך שבה ללגום קפה ולנגוס בעוגיה.

לעתים כבר לא זכרה במדויק את היומיום, או ניסתה להעלים במחשבתה את פגעי הזמן וגם הפנתה עורף לרעשי העיר הקודחת והרוחשת – אך את ימי רביעי קידשה. היא רשמה לעצמה תזכורת על נייר שהצמידה למקרר, לצד לוח השנה. גם כששינתה מקום – מווינה לתל אביב – לא שינתה מזל: רוזה המשיכה במנהג יום רביעי. רבים ביקשו להתיישב מולה ולהכיר. היא סירבה: "הם לא הוא".

הפעם האחרונה שראתה אותו היתה בצילום שצירף למכתב אוהב. מדי שבוע בחנה רוזה מחדש את הצילום. למקרה שיבוא. היא ניסתה לדמיין אותו מבוגר יותר: "האם הלבין שיערו? הקריח? האם קמטים חרצו את פניו?" בפעם הראשונה שחיכתה לו הוא שלח נער שעובד אצלו: "הוא אמר לי למצוא פה צעירה עם צעיף אדום, ולומר לה שלא יגיע היום אבל בשבוע הבא הוא בטוח יבוא." ואז הנאצים באו לווינה.

ביום רביעי ביקשתי לקחת את הכסא שמולה. רוזה הזדקפה. "לא!" התנגדה בתקיפות, "אני מחכה לו. יש לנו פגישה. היום הוא בטוח יבוא".

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות