Labor day / We Can Do It

ביום השני הראשון בכל חודש ספטמבר, השנה זה יוצא היום – 5.9.2011, מציינים בארה"ב חג פדראלי – יום העבודה, Labor Day.
בחרתי להקדיש את הפוסט לתחום הבטיחות והגהות בעבודה.

על קצה המזלג – יום העבודה – Labor day

ציון יום העבודה (Labor Day) במקביל ליום האחד במאי, יום הפועלים הבינלאומי, החל כתגובה של מנהיגי ארגון עובדים מתונים להפיכתו של האחד במאי, יום הפועלים הבינלאומי, ליום משמעותי לפעילים הסוציאליסטים והקומוניסטים. שביתות והפגנות אפיינו את האחד במאי, אירועים שהפכו פעמים רבות לאלימים מאוד וגבו קורבנות.

ב- 5.9.1882 צעדו לראשונה 25,000 גברים ונשים, פעילי איגודים מקצועיים במנהטן לציון יום העבודה. בתום הצעדה נשארו רובם לחגוג בפיקניק ענקי בפארק עם בני משפחותיהם. פיקניק של ברביקיו ובירה חופשית מחבית.

החל בניו יורק, מדינה אחר מדינה אימצה את החג והוא עוגן בחקיקה מקומית. בהמשך, בשנת 1894 בעקבות הפגנת עובדים שבה נהרגו עובדים בעקבות ירי של חיילי ארצות הברית, העבירו במהירות שני בתי הקונגרס חוק שהופך את יום העבודה לחג לאומי.

אופיו של יום העבודה השתנה עם השנים, והפך מיום של תהלוכות, צעדות והפגנות של ארגוני העובדים ליום שני שמצטרף לסוף שבוע ארוך, חג שמנוצל על ידי אמריקאים רבים למנוחה ולפיקניק עם המשפחה.

לך תזכור

– מכירה את פקודת הבטיחות בעבודה משנת 1962?
– הממ, טוב קודם היתה פקודת בתי החרושת משנת 1946.
– ומה היה בשנת 1946?
– נדמה לי שהפקודה מבוססת על חוק בתי החרושת האנגלי משנת 1937.
– ומה היה בשנת 1937?
– מקורו של החוק היה בראשית המאה ה-19 והוא נועד להגן על עובדי תעשיית הטקסטיל שלאחר המהפכה התעשייתית.
– ו…?
– 200 שנה. לך תזכור!

בטיחות וגהות בעבודה – הלבורנטיות במערכת החינוך

התוודעתי לראשונה לתחום הבטיחות והגהות בעבודה בחודש פברואר 2003, כאשר קראתי חומר רלבנטי, קיימתי ישיבות עם אנשי האיגוד המקצועי והתחלתי בהתכתבות מול היועץ המשפטי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנושא תיקון תקנות הבטיחות בעבודה (בטיחות וגיהות תעסוקתית בעבודה עם גורמים מסוכנים במעבדות רפואיות, כימיות וביולוגיות), התשנ"א-2001.

נושא הבטיחות והגהות אינו נושא שעורכי הדין בתחום דיני העבודה עוסקים בו ביומיום, ובעיני תמיד הצטייר כתחום אפור, 'תקנוני' ודי משמים. אם וכאשר הוא עולה לכותרות, הרי שזה קורה בנסיבות מצערות של תאונות עבודה, תחום התמחותם של אחרים – עורכי הדין בתחום הנזיקין והביטוח הלאומי.

מטרת ההתכתבות היתה להביא את משרד התמ"ת לבחון מחדש את הוראות תקנות הבטיחות עם השם הארוך שציטטתי קודם (ולשמחתכם לא אחזור עליו שוב), ולחייב את הגורמים הרלבנטיים (בעליהם של מוסדות החינוך – רשויות מקומות וכדומה, משרד החינוך, משרד התמ"ת) להחיל אותן גם על טכנאי מעבדה (לבורנטים) במעבדות להוראת המדעים בתחומי הכימיה, הביולוגיה, הפיסיקה והביוטכנולוגיה המועסקים במערכת החינוך. למעשה, המדובר בטכנאיות (לבורנטיות) שכן נשים היוו אז (ויש להניח שגם היום) כ- 90% מהטכנאים המועסקים במערכת החינוך.

באותן זמן לא היתה הסדרה של הוראות בטיחות ללבורנטיות ולא היה פיקוח או אכיפה של כללי בטיחות בעבודה. הלבורנטיות "נפלו בין הכסאות" וכל גורם התנער מאחריות וגלגל את האשמה לפתחו של האחר.

בזמן שכולם היו עסוקים בתירוצים ובהסברים, הסתבר שלמרות שסביבת העבודה במעבדה היא סביבה רוויה בחומרים כימיים ואורגניים שונים, הרי שבמוסדות חינוך רבים אין הפרדה בין המעבדה לבין חדר ההכנה, חדר ההדגמה ומקום אחסון החומרים. בתכניות הלימודים היו קיימים חומרים המוגדרים כמסוכנים, מבלי שניתן ללבורנטיות מידע על רמות הסיכון. מחקרים שנעשו הראו רמת תחלואה גבוהה בקרב הלבורנטיות: בעיות אנדוקריניות גם בגיל הפוריות; בעיות המטולוגיות (ירידה בכמות כדוריות דם לבנות, לדוגמא); בעיות אונקולוגיות (תחלואה בסרטן); מחלות עור וכו'.

מצב זה היה בלתי נסבל, לדעת אנשי האיגוד המקצועי, ולפיכך נעשתה אותה פניה למשרד התמ"ת. הפניה הולידה תגובה, ואני זוכרת שגם לתגובה זו נשלח מכתב מנומק.

בשלב מסוים, ולפני שהעניין הסתיים, סיימתי את תפקידי זה והמשכתי בחיי.

צדק נעשה

נתקלתי שוב בנושא הבטיחות במוסדות החינוך בשנת 2007 במקרה, כשקראתי פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, שדחה עתירה שהוגשה בשנת 2004 מטעם איגוד הממונים על הבטיחות בישראל כנגד החלטת משרד החינוך להקים מערך של מנהלי בטיחות מוסדות חינוך.

שמחתי לגלות שבפסק הדין נאמר, בין היתר, כי אמנם קיים חסר בהסדרת הבטיחות במעבדות בבתי הספר, אולם "המחוקק [הביע] עמדה מפורשת באשר לצורך בפיקוח על הסיכונים שבמעבדות בבתי הספר על ידי הממונים על הבטיחות."

נקודת אור נוספת בפסק הדין היתה הפיסקה, לפיה "לנושא הבטיחות, ובפרט במוסדות חינוך, יש חשיבות עליונה. מחייב הוא הקפדה יתרה, זהירות ומעורבות למען מטרה שאין חשובה ממנה – השמירה על חיי אדם. האחריות היומיומית, השוטפת, לבטיחות בבתי הספר הינה של הרשות המקומית, בעוד משרד החינוך משמש בתפקיד פיקוח ארצי כולל, שיאפשר שמירה על רף בטיחות אחיד ברחבי הארץ, ולא כזה שהוא תלוי התנהלותה של כל רשות מקומית. הדבר עולה בבירור גם מהחלטת הממשלה המציינת כי האחריות הישירה לבטיחות התלמידים והמורים חלה על בעלי מוסדות החינוך. היינו, החלטת הממשלה באה להוסיף על הקיים ולשפרו."

איני יודעת אם המהלך שהחל מול משרד התמ"ת בשנת 2003 הוביל בשנת 2004 להחלטות עליהן מדבר פסק הדין. זה ממש לא משנה. כולי תקווה שבעקבות פסק הדין ויישומן של ההחלטות בהן הוא עוסק, אכן השתנו לטובה תנאי עבודתן של הלבורנטיות בבתי הספר והם בטוחים ובריאותיים הרבה יותר.

* * *