שבוע האיור 2016 – מבט אישי

בימים ששי וראשון ביקרתי בסטודיואים ובתערוכות רבות במסגרת שבוע האיור, שמתקיים בימים אלה ברחבי תל אביב. לא הצלחתי להקיף את כלל 50 התערוכות שמציגות איור ישראלי מגוון. בין המציגים השנה יהיה אפשר למצוא מאיירים וותיקים וצעירים כאחד, אקדמיות מובילות לצד התאגדויות עצמאיות של מאיירים, תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות. גם חללי התצוגה רבים ושונים – החל מחללים של עיריית תל אביב, נותנת הגב הכלכלי לאירוע, דרך גלריות, סטודיואים, חנויות ומלונות; מקומות ציבוריים ומקומות פרטיים; שכונות ואזורים שונים של תל אביב.

ביומיים, הדי מתישים, אני חייבת להודות, מצאתי שהמפגש הבלתי אמצעי עם האמנים עצמם, והאפשרות לשמוע את סיפורם האישי, כמו גם את הסיפור שמאחורי העבודות שנעשו ברובן במיוחד עבור האירוע – מרתק. כל כניסה לחלל תערוכה צפנה בחובה כניסה לעולם תוכן שונה לגמרי ולחוויה מעניינת אחרת. קצרה היריעה מלתאר את כל החוויות, לפיכך אציג ברחבה שתיים ואתן לצילומים נוספים להציג עוד כמה מהן. אני ממליצה לכם להיכנס לאתר שבוע האיור, לבחור את התערוכות והאירועים שמעניינים אתכם ולבקר בהם במהלך סוף השבוע. לא תתאכזבו.

יורדים מהפסים – חכמת המונים באמנות
dsc_0663

כשנכנסתי לחלל של מחסן 2 שבנמל יפו קידמו את פניי כ-100 כרזות שאיירו סטודנטים לאיור משנה ג' במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה, בהנחייתה של דנה שמיר. הכל התחיל מרעיון של שמיר לקרוא תגר על טרנד חוברות הצביעה למבוגרים. בחוברות הצביעה אותן ניתן לרכוש בחנויות הציורים מעודנים, יפים וקוהרנטיים (חוברת לנושא). שמיר רצתה ליצור משהו שונה לגמרי. "למה לא לחלל את הקוד ושעל הדרך נלמד נושאים כמו קו שחור-כתם לבן, כתמים, טקסטורות, נושאים שונים," מתארת שמיר. "היו כמה פרמטרים: שלא יהיה סיי רגיל. לתפוס את הנושא מנקודת ראות קצת שונה. הנושאים היו מאד מגוונים. מכל הקשת והגוונים. היה מעניין לראות אילו כלים הסטודנט בוחר כדי לדבר בשחור לבן."

עם פתיחת שבוע האיור נתלו דפי חוברת הצביעה הענקית על קירות החלל הענק. מרחוק הם מאבדים מגודלם ונראים כמו פתקאות. כשמתקרבים ובוחנים אותם מקרוב מגלים את גודלם האמיתי. חלקם בגודל של שבעים ס"מ על מטר וחלקם גדולים יותר. כבר עם תליית העבודות החלו המבקרים להוסיף להן צבע. שוני נוסף, עליו חשבתי תוך כדי ביקור בתערוכה, הוא העובדה שלהבדיל מחוברת איור שהיא אישית, כאן צובעים אנשים רבים איור שחור-לבן אחד. מעיון ביצירות, הם גם לא הגבילו את עצמם לצביעה אלא גם הוסיפו תוספות. מעין חוכמת המונים פוגשת מימון המונים בהקשר האמנותי.

"כל אחד יכול לבוא באופן חופשי ולהתערב בתערוכה. זוהי תערוכה שנמצאת באבולוציה תמידית עד היום האחרון שלה. אין לנו מושג איך זה יתקדם," הסביר ירון שין, אוצר התערוכה (יחד עם דנה שמיר).

הסתובבתי וסקרתי את הכרזות. מצאתי אחת שהזמינה עוד טאץ' צבעוני, ולא יכולתי להתאפק. בחרתי צבע כתום והוספתי לז'קט של אחת הדמויות קצת צבע. מאחורי מישהי קראה בחיוך "רק אל תצאי מהקווים". נזהרתי. באמת. נזכרתי שבאחד הביקורים שלי בגלריה בפירנצה הייתי חייבת לגעת בציור של קראווג'ו. לא זוכרת למה. זה באמת לא היה נשלט. תכף ומיד נעמד לצדי השומר והובלתי אחר כבוד אל מחוץ לגלריה. יש משהו מאד משחרר בכניסה לתערוכה שבה העבודות אינן דבר קדוש ושלא רק שמותר לגעת, רצוי לגעת ובכך לשנות את פני התערוכה לאורך הזמן.

מעבר לכך שהתעורר בי הרצון ליצור או לכל הפחות להיות שותפה ליצירה הקולקטיבית, התערוכה גירתה גם את החלק האינטלקטואלי שבי, ועלו בי שאלות על היחס בין האמן ליצירתו אחרי סיומה, בדבר מקומו של האמן בתהליך היצירה, עד כמה יכול או רשאי האמן לשנות או להטיל וטו על שינוי יצירה שעה שהיא מוצגת לקהל או אחרי שנמכרה מכוח הזכות המוסרית ביצירה, מהן חובותיו של המציג או הקונה כלפי האמן שחתימתו מתנוססת על היצירה.

החלק של 33 הסטודנטים הוא בשחור לבן בלבד. בקערות מתחת לכרזות יש טושים צבעוניים ללא שחור. בהמשך הסתבר לי שהצעקה בדבר הישארות בתוך הקווים הגיעה מכיוון עמדת הסטודנטים שהיתה במרכז החלל. היצירות שלהם משתנות אל מול עיניהם, ואין להם יכולת אמיתית להשפיע על הכיוון – לתקן או להוסיף. זה יכול להיות חלום או סיוט. המפגש הוא התנגשות שעדיין לא ברור איך יסתיים. מחשבות מתרוצצות עם כל שינוי: האם הרסו לי את הציור או השביחו אותו.

לא ברור אם שם התערוכה "יורדים מהפסים" מתייחס למבקרים, או לסטודנטים האמנים היוצרים שלה. בקרו בתערוכה, צפו בעשייה של אחרים, ושחררו את האמן שבכם.

dsc_0661

dsc_0657

dsc_0659

dsc_0662

//

מדבקות, עלי מוהר וברי סחרוף

dsc_0579

לפרויקט של עיריית תל אביב במסגרת אפליקציית (Books on Maps (BOM

dsc_0570

מתוך הקליפ ל"ירח" של ברי סחרוף

בגלריה אבן גבירול מציג עמית טריינין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית במנשר, איור על מדבקות. כמי שיש לה חיבה גדולה לציוד משרדי מעוצב ומסוגנן (יש אף שיגידו שהיא עולה כדי פטיש, אני מכחישה), התלהבתי מאד מהשימוש הלא קונבנציונלי בפריט היומיומי והלכאורה די משמים.

"הרומן שלי עם מדבקות התחיל כמו הרבה רומנים באופן מאד לא מתוכנן ולא מאד משמח," סיפר טריינין במפגש בתערוכה, "היתה לי פריצת דיסק לפני שש שנים. שכבתי במשך חודשיים וחצי על הרצפה בלי יכולת לזוז לא לימין ולא לשמאל. המזל הוא שלידי היה ארון מגירות ובמגירה הנמוכה ביותר היו מדבקות משרדיות לבנות וטושים. כדי להעביר את הזמן לקחתי את המדבקות והתחלתי לצייר עליהן, וגיליתי שזה נורא כיף. זה מעביר את הזמן, באיזשהו אופן תרפויטי, מאד מהר. אני מוצא שאני פחות עסוק בכאבים ובתנוחות, ויותר בלמלא סדרות. ציירתי על כל המדבקות: פרצופים, בתים, אנשים, עצים בהרבה סדרות. כך זה התחיל. ואז בהמלצת הרופא, הוא אמר לי 'תמשיך. זה גם עושה לך טוב וזה גם קל. אתה לא תסחוב לפטופ או סקצ'בוק או ספרים כבדים על הגב. מדבקות זה קל.' אז המשכתי. באיזה שהוא שלב הבראתי והפסקתי."

המשך האיור על מדבקות הגיע מכיוון לא צפוי. לפני כחצי שנה השתתף טריינין, כחלק מקבוצת מאיירים, בפרויקט של עיריית תל אביב במסגרת אפליקציית (Books on Maps (BOM, קיבל כל מאייר טקסט של סופר מוכר שמתייחס לעיר ונדרש לאייר אותו. "אני קיבלתי טקסט של עלי מוהר," משחזר טריינין, "כשקיבלתי את המשימה הזו אמרתי לעצמי: 'מה דומה לספרים? מה יש לו גריד? למדבקות. הגודל חייב שימוש בהרבה מדבקות. החלטתי שאני מצייר את הרחובות. העבודה נעשתה עם Google Maps אבל לקחתי לעצמי קצת חופש להמציא. זה הכיף באיור."

בעקבות עלייתה של העבודה לרשת וכן לאפליקציה, קיבל טריינין עוד פנייה נוספת לא צפויה, הפעם מעולם המוזיקה. מברי סחרוף, שבדיוק עמד להוציא אלבום חדש "ליקוטים". "הם חשבו שזה רעיון מדליק לעשות קליפ ממדבקות. אולי אפשר לעשות פה משהו אדיר. אמרתי אוקיי. אף פעם לא עשיתי קליפ או אנימציה. בדרך כל כשמציעים לי דברים אני אומר כן. אמרתי כן ורק אז הבנתי כמה זה מסובך. העבודה עם המדבקות נעשתה בצורה דומה למה שעשיתי עם המפה. לקחתי בריסטול בהתחלה של של שני מטר והדבקתי עליהם הרבה מאד מדבקות ובעזרת טושים ודיו ציירתי את הציור שנראה לי נכון לפריים הראשון. טעות. טעות מאד גדולה. קודם כל בגלל שצילמנו את זה בטכניקת סטופ מושן פריים ביי פריים והגודל הזה לא נכנס. אז הצטרפו לעבודה שלושה אנימטורים שהסבירו לי איך לעבוד כדי שגם לי יהיה יותר קל וגם להם ושנספיק לעשות הכל בזמן. ואז עברתי לעבוד בפורמטים הרבה יותר קטנים. כשהרעיון היה באופן מעשה אני יושב בבית מצייר 60% מהציור ומגיע לסטודיו של טום קוריס האנימטור. ואז אני משלים את הציור ומצלמים אותי. בקליפ רואים אותי ולפעמים לא רואים אותי מצייר בפועל. הקליפ מצטייר תוך כדי. אני מצייר ואומרים לי כל הזמן תפסיק תמשיך. ההחלפה של המדבקות בעצם יוצרת את התנועה: השתנות של עצים השתנות של בתים."

לכו לראות את הקליפ המלא לשיר "ירח" בתערוכה. כרגע מוצג רק בתערוכה, אולם בקרוב יעלה במלואו גם ליוטיוב. תוכלו להאזין לשיר "ירח" (ללא האנימציה) ביוטיוב.

//

ועוד טעימה משבוע האיור שלי:

dsc_0610

עמרי כהן (omriku) לצד קיר הלייקים של כל עבודותיו. כהן מציג תערוכת דיוקנאות המתבססת על חשבון האינסטגרם שלו במרכז הקהילתי דב הוז. בקרו בתערוכה, צפו בדיוקנאות עם טוויסט, עיינו באיורים של תהליך העבודה, ואל תשכחו להדביק לב לצד הדיוקן שהכי אהבתם

dsc_0521

קבוצת HUMDRUM שפועלת ביחד מאז שנת 2015, עובדת על פרפורמנס קומיקס, שמטרתו ליצור חוברת ותערוכה בנושא כנופיית פשע. כולם מוזמנים לשבת איתם בחלל גלריית בנימין ולצייר. כדי להיכנס למוד המתאים, כל יום מוקרן שם בלופ סרט כנופיות אחר

 

dsc_0644

קולאז' על בול של לילך מדר (דרך זכוכית מגדלת). כל החומרים בהם עושה שימוש לילך בקולאז' ממוחזרים, כמו המדוזות כאן שעשויות מעדשות מגע משומשות. חלק מתערוכת "הסגנון הבינלאומי" (אוצר: ינאי גבע) שמוצגת בגלריית בית הבאוהאוס

dsc_0643

ככה זה נראה מהצד. קולאז' על בול של לילך מדר. כל החומרים בהם עושה שימוש לילך בקולאז' ממוחזרים, כמו המדוזות כאן שעשויות מעדשות מגע משומשות. חלק מתערוכת "הסגנון הבינלאומי" (אוצר: ינאי גבע) שמוצגת בגלריית בית הבאוהאוס

 

dsc_0744

"אובייקט ושמו תשוקה" / "Object of Desire" ב-המשולש – חלל לאמנות. אוצרת: שרי גולן

 

dsc_0830

"ניצולי שואה. ישראל, 2016", נוני ואיקו אביטל, פיסול ידני, חריטה, זיגוג, אקריליק. במסגרת תערוכת "לא למאכל" בסטודיו 6b. אוצרות: דניאל ונטורה ושרה ג'יין

 

dsc_0813

"הפסקת צהרים 15:32", איתן ברטל. חלק מסדרת המתאבדים המוצגת ברחובות העיר. צלחות חרסינה, יציקה לתבניות, פורצלן, פוליאסטר. במסגרת תערוכת "לא למאכל" בסטודיו 6b. אוצרות: דניאל ונטורה ושרה ג'יין

 

dsc_0793

במרכז אדמונד דה רוטשילד מוצגת תערוכת "שם תואר" (אוצרים: יובל סער וחגית פלג רותם). אחת המציגות את הדרך מהתואר הראשון עד התואר השני בחו"ל היא נועה שניר, שסיימה את הלימודים בברלין לפני חצי שנה וחיה שם. היא למדה בגרמנית, אבל תוך כדי הלימודים שינתה את זווית ההתייחסות שלה לשפה ולתרבות. בעבודה זו חזרה נועה לשפת אם ישנה ובעצם לאגדת נשים מרוקאית, סיפור מעין סינדרלה. באיורים היא נותנת נוכחות פיזית לאגדה, לסיפור נשי שעבר באופן מסורתי בעל פה מדור לדורת מאם לבת

 

dsc_0795

מתוך הספרון שמאגד איורים של נועה שניר לאגדת נשים מרוקאית. במרכז אדמונד דה רוטשילד, תערוכת "שם תואר" (אוצרים: יובל סער וחגית פלג רותם). בעל פה מדור לדור

//

מתעצלים להיכנס לאתר שבוע האיור? עוד כמה כתובות

צחור המטפחת – מנהרת הזמן של הישראליות. תצוגת מפיות לאורך השנים וכן גרסאות חדשות למפיות של פעם. אוצרים: יובל סער, כנרת רוזנבלום. מוזיאון ארץ ישראל, בשיתוף מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל
רהיטים מאוירים – 12 זוגות של יוצרי רהיטים ומאיירים מעניקים פרשנות אישית לרהיט "מאויר" בין עיצוב לאמנות. אוצרת: מיכל ויטל. Primitive and design, יהודה הלוי 77
למה יש לך עיניים גדולות כל כך? אוצרים: מירב רהט ושרון תובל. החממה לאמנות דיגיטלית, מלון רויאל ביץ'

//

ביקרתם, התרשמתם? אל תשכחו לנהור בהמוניכם להצביע

השנה יוענק לראשונה פרס שבוע האיור, במסגרת תחרות חביב הקהל. להצבעת גולשי הערוץ יעמדו 40 עבודות, שנבחרו מתוך מאות (אחת מכל מאייר המציג בשבוע האיור) על ידי צוות שופטים בכיר שכלל את האוצרת גלית גאון, מנהלת ספריית האיור במוזיאון ישראל – אורנה גרנות, העיתונאי והמעצב עודד בן יהודה והמאיירת עפרה עמית. גלריית האונליין 5070, שמציעה אוסף ייחודי בהיקפו של כרזות מקוריות בעיצוב ואיור ישראלי בלבד, תעניק פרס כספי בסך 5,070 שקלים למאייר אחד שעבודתו תיבחר על ידי הגולשים, בעמוד ההצבעה המיוחד שיוקם ב-Xnet לקראת שבוע האיור. נהרו להצביע בהמוניכם.

//