הקדמה

אכלתי בעשרות מסעדות ישראליות ובמסעדות מעוטרות כוכבי מישלן. טיילתי בכרמים, ביקרתי ביקבים, ביקרתי במבשלות, שתיתי יינות, שתיתי קבירות, שתיתי ויסקי, שוחחתי עם יצרני גבינות ולחמים, עם חקלאים ומקומיים. אחרי כל טיול חווייתי שהיה ממוקד באוכל ואלכוהול, הייתי מספרת סיפורים לחברות ולחברים. במסגרת ערב אוכל ויין (או בירות או ויסקי) עם מצגת תמונות וסיפור. הכל בעל-פה. תמיד בעל-פה.

בהמשך ערכתי ניסיונות משלי. בישלתי לפי מתכונים, הכנסתי בהם שינויים, אם לא הצליחו ניסיתי להבין למה. הטלתי ספק ב-הכל והמצאתי ארוחות משלי. הזמנתי גם חברים לאירועים. מאוחר יותר, מובלת שוב על-ידי יצר הסקרנות, העניין והאהבה לדבר, עבדתי במשך חודש במטבח מסעדה ואחר כך בתור עוזרת לשף באירועים פרטיים. 

ואז, בחודש אוקטובר 2008, הציעה לי חברה טובה להתחיל לכתוב את החוויות שלי. "נראה לך?" ביטלתי את הצעתה בתנועה מזלזלת. במחשבה שנייה, החלטתי לנסות. לא היה קל. התחלתי לכתוב במחברת, לעצמי. לאחר חודשיים וחצי אזרתי אומץ ופתחתי חשבון באתר דה-מרקר קפה והעליתי חוויות אישיות. ואחר כך – פה באתר.

על אוכל ועל אלכוהול