דיאלוג

Raanana2עצרתי ליד פסל של יגאל תומרקין – "דיאלוג".
עצר לידי איש עם שיער סיבה, כבן 70, חובש כיפה.
"תגידי, מה זה הפסל הזה? מוזר נורא."
"כן, באמת מוזר. אבל זה של תומרקין. הוא כנראה חשב על דיאלוג כשיצר אותו."
"טוב," הפטיר.
"אבל תראה, אם הפסל לא היה מוזר, לא היית עוצר לידי ומדבר איתי. אז הנה התחלנו דיאלוג. אולי לזה תומרקין התכוון."
"צודקת," חייך.
***
50 מטרים משם תקוע עוד פסל מוזר. הפעם לא של תומרקין.
הזקן הגיע אליו יותר מהר ממני, ועצר מחכה.
כשהגעתי, שאל אותי "ומה דעתך על זה?"
"המממ… זה נראה לי כמו חייל עם אות מלחמה שתקוע לו במוח. פסל מתריס נגד הממסד?"
הוא צחק. "את, יש לך דמיון מפותח, את"
והוסיף: "למה את הולכת לאט ככה. צעירה שכמוך?"
"יש לי בעיה ברגליים." (לא רציתי להיכנס לכל ענייני הטרשת הנפוצה כבר בדייט ראשון)
"אהה. רק בריאות."
"שיהיה לך יום נהדר."
הוא המשיך ישר הלאה. אני הסתובבתי חזרה הביתה.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות