האמנם הכל עיצוב? באוהאוס במוזיאון תל אביב לאמנות

חלל התצוגה השלישי של תערוכת "באוהאוס #הכל עיצוב", שמוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות, מוקדש ברובו לפריטים מעוצבים שרובנו מכירים ומחברים לבאוהאוס – ביניהם כסא B3 של מרסל ברוייר ("וסילי") והמנורה שעיצב וילהלם ואגנפלד. אבל הבאוהאוס היה הרבה יותר מאשר אביהן של יצירות אייקוניות מסוג זה. להבדיל מתערוכות קודמות שעסקו בבאוהאוס בהן ביקרתי, או סיורי אדריכלות בהם השתתפתי, בתערוכה הנוכחית ניתן דגש לתקופה ולהקשר הכולל בהם פעלו אמני-אומני הבאוהאוס; להבנה ולהכרה שהם לא רק עיצבו חפצי יומיום אלא ניסו למלא תפקיד פעיל בעיצוב מחדש של החברה.

bau12
וילהלם ואגנפלד – מנורת שולחן, (דגם פטריה), זכוכית 1923. צורות בסיסיות גיאומטריות ופונקציונליות; צבעוניות מועטה וטבעית; חומרים פשוטים וזולים: סוגים שונים של זכוכית
bau13
מרסל ברוייר, כסא "ואסילי", 1926, צינורות פלדה בציפוי ניקל בכיפוף קר, בד מסיב ממורק,. צורות גאומטריות פשוטות ופונקציונליות צבעוניות טבעית (צבע העור) שימוש בחומרים פשוטים (עור, ברזל). אבל לא נוח לישיבה, though

בעוד שנתיים ימלאו 100 שנה לפתיחתו של בית הספר "באוהאוס ממלכתי ויימאר". "הבאוהאוס היה לא רק בית ספר אלא גם מרכז ייצור, מעבדת מחקר, ואחד הניסויים החברתיים הגדולים של המודרניות," סיכמה גב' יולנטה קוגלר ממוזיאון ויטרה הגרמני, אוצרת התערוכה, בתום סיור מרתק. למעט מספר הצלחות, כשל הבאוהאוס בארבע עשרה השנים בהן פעל. השילוב בין התיאוריה והפרקטיקה עבד פחות טוב מהמצופה. כמו בכל יוזמה ניסיונית, היו בעיות. הרעיון של סדנאות הבאוהאוס כמעבדות לייצור המוני תעשייתי נכשל. הפריטים שייצרו לא היו פונקציונליים ולא ענו על ההבטחה לספק לשוק חפצים תעשייתיים שווים לכל כיס. אבל הבאוהאוס גדול הרבה יותר מאשר פריט עיצובי כזה או אחר. עד היום עדיין לומדים וחוקרים את הבאוהאוס. חושפים כל פעם נדבך חדש. כישלון פרקטי אולי, אבל ללא ספק הצלחה מחשבתית-תאורטית שהשפיעה ומשפיעה רבות על דורות רבים של אמנים, אומנים ואנשי אקדמיה.

באוהאוס (Bauhaus).
לבנות (Buaen). בית (Haus).

לא בכדי נבחר הקיר הראשון בחלל הראשון של התערוכה לצַיִיטְגַיִיסְט (Zeitgeist  רוח הזמן). הימים היו ימיה הראשונים של רפובליקת ויימר, שקמה באווירה הקשה שלאחר מלחמת העולם הראשונה ולאחר קריסת הקיסרות. הקיר השחור עליו מספר מוצגים מהתקופה נקי סטרילי ונייטרלי מדי לטעמי, אם כי פונקציונלי – הלכתי וקראתי עוד על התקופה ועל הקשר בין אמנות, חברה כלכלה ופוליטיקה. ממשלת ויימר החדשה פעלה באווירה של תבוסה ותסכול לפתור את מצוקות היומיום: יצירת מקומות עבודה לחיילים משוחררים, סיוע לנכים ולפצועים, ושיקום התעשייה. המשבר הכלכלי שלאחר המלחמה העמיק משמעותית לאחר שהממשלה הגרמנית התקשתה להתמודד עם מימון הוצאות המלחמה ותשלום הפיצויים לבעלות הברית. הגרמנים איבדו את הביטחון האישי והוודאות הכלכלית: מחסור בבגדים, במזון, בחומרי בניין; החסכונות ושכר העבודה איבדו מערכם במהירות בשל ירידת ערך המארק באינפלציה מסחררת.

bau32
וולטר גרופיוס בצילום של לוסיה מוהולי, 1925, אוסף פריזה

ובצייטגייסט הזה, באווירה חברתית כלכלית ופוליטית קשה זו, בשנת 1919 פתח האדריכל וולטר גרופיוס את "באוהאוס ממלכתי ויימאר" ("באוהאוס"). גרופיוס, 35, אדריכל בעל מוניטין בגרמניה, שלחם ארבע שנים במלחמת העולם הראשונה, שימש גם כמנהל המוסד האקדמי החדש. היה זה אך סמלי שמבנה בית הספר שימש בעבר כמשכנם של בית הספר הדוכסי הגבוה לאמנויות יפות ובית הספר הדוכסי הגבוה לאמנויות ואומניות דקורטיביות. "עלינו להקים גילדה חדשה של אמנים, חופשית מן היומרה המעמדית המפלגת שהביאה להקמת חומה של היוהרה המעמדית המפלגת שהביאה להקמת חומה של יוהרה בין אמנים לאומנים! עלינו לשאוף בכל מאדנו ליצירת הבניין החדש של העתיד, שיאחד את כל תחומי היצירה, אדריכלות ופיסול וציור; הבניין יפרוץ יום אחד ויעלה השמימה מתוך יצירת גפיהם של מיליון אומנים, כסמל צלול ובוהק של אמונה חדשה ועתיד חדש," כתב גרופיוס באפריל 1919 (מניפסט באוהאוס ויימאר).

yulante1
גב' יולנטה קוגלר ממוזיאון ויטרה הגרמני, אוצרת התערוכה, מציגה את מניפסט הבאוהאוס
bau37
גב' יולנטה קוגלר ממוזיאון ויטרה הגרמני, אוצרת התערוכה, על רקע תוכניות הלימודים הראשונות של הבאוהאוס

הכוח של הבאוהאוס היה בשאיפתו לאפשר סולידריות ודו-קיום בין רעיונות שונים, השקפות ומושגים שונים של אמנים ואומנים בתחומי אמנות שונים. הכוח שלו היה ברצון המשותף להגיב לתקופה של שינויים רדיקליים. ליצור משהו חדש ואחר. העושר התרבותי והריחוק מדוגמות של זרמים אחרים באמנות ובעיצוב שהציג הבאוהאוס לא התקיים בחלל ריק תרבותית. הוא היה חלק מהפריחה התרבותית ברפובליקת ויימאר: בתיאטרון, בשירה, בספרות, בציור, בקולנוע ובעיתונות.

bau1
כרזה: "צעירים באים לבאוהאוס!" האנס מאייר מאייר (טקסט), אנדראס פיינינגר (צילום), דפוס בלט, 1929, אוסף פריזה
chess
צעצועים הוכיחו את עצמם כהצלחה הכלכלית הגדולה ביותר של מוצרי הבאוהאוס. מערכת שחמט בעיצוב יוזף הרטוויג מבאוהאוס ויימאר, 1924. וכך כתב העיתונאי הנס נכהוד בלייפציגר טאגבלאט על מהפכת השחמט: "לחובבי משחק המלכים צפויה הפתעה של ממש: דה-מיליטריזציה של כלי השחמט… הרטוויג דוחה מן היסוד את העיצוב הפיגורטיבי ובוחר במקומו עיצוב שמציג את הפונקציה ואת החשיבות של הכלים במשחק, ובתוך כך מבחין ביניהם בבירור. כמעט כל הצורות שבחר ליצירת הכלים ניתנת לחיטוב מלא במכונה, עובדה שאינה חסרת חשיבות כאשר מביאים בחשבו שיקולים של עלות."

החלל השני של התערוכה מבהיר הרבה יותר את מה שניתן היה להתחיל להבין מעיון במסמכים המוצגים על הקירות בחלל הראשון: הבאוהאוס הוא למעשה אוטופיה. אנשיו ניסו, ברוח הזמן, לסייע ביצירתה של חברה חדשה, לעצב מחדש את החברה ואת המבנים שבה. "מוסד חינוכי שתכליתו יצירה של אדם חדש ולא הוצאה לפועל של תוכנית פדגוגית כזו או אחרת," כדברי קוגלר. באמצעות פרסומים ותערוכות שקיים, מיקד בית הספר תשומת לב ברחבי העולם. גרופיוס הצליח לגייס צוות הוראה כישרוני. פול קלה, וואסילי קנדינסקי, אוסקר שלמר ולזלו מוהוני-נאגי נמנו בין המורים והפעילים בבאוהאוס. כבר אז היה דיור בר-השגה אחד האתגרים הגדולים שעמד בפני קולקטיב הבאוהאוס (ותנועת המודרניות). לא סתם דיור בר-השגה. הבאוהאוס כיוון למטרה ייחודית של בניית סביבת חיים חדשה שתשפר ותשדרג את איכות החיים ואת חיי היומיום של תושביה. של החברה כולה. אז הדבר היווה שינוי מחשבתי. היום קוראים לזה עיצוב חברתי.

bau33
וולטר גרופיוס, פרד פורבט – דגמים לפרויקט מגורים של באוהאוס בויימאר 1920-1922. צילום שחור לבן. "הדרישות הבאות צריכות להילקח בחשבון כשמעצבים טיפוס של בית קטן: א. עלות נמוכה, שבכל זאת תניב מפרט של חדר מגורים גדול, שני חדרי שינה, מטבח, חדר אמבטיה וגינת גג. ב. חדר מגורים בגודל שבו הדיירים לא יחושו צפיפות; מרחב שבו שישה זוגות יוכלו לרקוד אלה לצד אלה בלי בעיה." (מרסל ברוייר, טיפוס בית מתכת קטן בייצור טרומי, 1926)
bau36
וולטר גרופיוס – שיטת בנייה מודולרית בייצור טרומי, 1923
bau35
טאפט באוהאוס, סדרה A-O B23 שנת 1931. ארכיון חברת ראש, בראמשה, גרמניה. בניגוד לקלישאה, הבאוהאוס לא היה 'לבן'. הבאוהאוס עסק בצבע כרכיב חיוני בתפיסת הבניין הכוללת. תיאוריות של צבע נוסו בעיצוב טקסטיל ובעיצוב פנים ואף יושמו בייצור המוצלח של הטאפטים לחברת ראש
bau5
יוהאנס איטן, מתוות לתיאורית הצבע, 1931. מוזיאון ויטרה

[פסקת אגב, שנולדה בעקבות מוצג בגלריה 3 שבחלל זה – דוגמית בד וילון שעיצבה וטוותה גונטה שטולצל: אנחנו מכירים את הגברים, ה'מאסטרים' של הבאוהאוס – קנדינסקי, קלה, שלמר ואחרים – אבל שמות כמו גונטה סטולצל (טווה/אורגת), בניטה אוטה (טווה/אורגת), מריאנה ברנדט (אדריכלית ומעצבת טקסטיל) ואחרות וטובות אינם מוכרים לנו. מסתבר, שעם פתיחתו של הבאוהאוס בשנת 1919 ביקשו להתקבל אליו יותר נשים מגברים. למרות שכלפי חוץ המדיניות היתה שלא תהיה אפליה בין המינים, הרי שחרף הרעיונות המודרניים שאותם חרט על דגלו הבאוהאוס, הרי שבעוד גברים נותבו לציור, חריטה ואדריכלות, נשים נותבו למקצועות האריגה והטוויה. לתכנן, לעצב וליצור בדים לשימוש ביתי ותעשייתי בייצור המוני. עם זאת, היה מיעוט נשי שכן למד במקצועות ה'גבריים', בעיקר לאחר תקופת ניהולו של גרופיוס, והצלחתן היתה מעבר לים, ולאחר תום עידן הבאוהאוס בגרמניה.]

bau2
גונטה שטולזל – האישה היחידה מבין המאסטרים של הבאוהאוס. דוגמית בד וילון, 1925, אוסף פריזה

הרעיונות החדשניים, הבשורות שטמן בחובו והרעש התקשורתי שמיקד את תשומת הלב בבאוהאוס הולידו לו מתנגדים רבים. ההתנגדות הובילה למעבר גיאוגרפי של בית הספר – בתחילה לדסאו, ובהמשך לברלין – וכן לחילופי גברא. גרופיוס התפטר מתפקידו כמנהל הבאוהאוס בשנת 1928. האנס מאייר החליף אותו ובהמשך, לאחר שמאייר הואשם בנטיות קומוניסטיות ופוטר, התמנה בשנת 1930 לודוויג מיס ון-דר-רוהה כמנהל בית הספר.

נחזור רגע לצייטגייסט. בשלהי שנת 1923 החל המשק הגרמני להתייצב ולהשתקם, עד המכה של המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929 שהובילו שוב לקריסת מפעלים, לפיטורים מסיביים של עובדים ולשובה של האינפלציה הגבוהה. חוסר היציבות החברתית והפוליטית חייב להכניס את המפלגה הנאצית לקואליציה ובהמשך, בינואר 1933 הפך היטלר לראש ממשלת גרמניה. במהלך 1933 ביטל היטלר את חוקת ויימר ואת הדמוקרטיה וייסד את הרייך השלישי כשליטו הטוטליטרי. כראש בית הספר בברלין הוביל מיס ון דר-רוהה את הבאוהאוס לכיוונים שונים לגמרי מאלו של אדולף היטלר. באפריל 1933 נסגר בית הספר ללא יכולת להמשיך את משימתו נוכח האווירה האידאולוגית והפוליטית הגרמנית. בית הספר נסגר, אבל הרעיונות וההשקפות שלו נותרו. חלק מהאמנים ברחו מגרמניה לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, חלקם נכלאו במחנות ריכוז והשמדה, וחלקם אף שיתפו פעולה עם הנאצים.

בעוד שנתיים ימלאו 100 שנה לפתיחתו של בית הספר "באוהאוס ממלכתי ויימאר". למרות שהצייטגייסט היום אחר לגמרי, נושאי הדיון בבאוהאוס רלבנטיים מתמיד. הבאוהאוס גדול הרבה יותר מאשר פריט עיצובי כזה או אחר. הוא גם הרבה יותר מסגנון עיצוב. כישלון פרקטי אולי, אבל ללא ספק הצלחה מחשבתית-תאורטית שהשפיעה ומשפיעה רבות על דורות רבים של אמנים, אומנים ואנשי אקדמיה. את החומרים ההיסטוריים בתערוכה מלוות גם עבודות של יוצרים עכשוויים, ביניהם זו המרשימה של קבוצת Space Caviar בווידאו על חזונו האדריכלי של ולטר גרופיוס, המבוסס על משחק המחשב מיינקראפט.

bau20
שלט הכניסה לתערוכה. ואני שואלת: האמנם?

//

באוהאוס #הכל עיצוב | מוזיאון תל אביב לאמנות
למעלה מ-400 פריטים בתערוכה מטעם מוזיאון ויטרה לעיצוב והגלריה לאמנות של הרפובליקה הפדרלית גרמניה, בחסות הוגו בוס ומרצדס–בנץ ובסיוע קרן איקאה וקרן באדן–וירטמברג
אוצרת: יולנטה קוגלר, מוזיאון ויטרה לעיצוב / אוצרת אחראית: מאירה יגיד־חיימוביץ'
נעילה: 7/1/2017

 //
 הצילומים מהתערוכה – שלי

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות