רציף 17, תחנת גרונוולד. ברלין

רציף 17, תחנת גרינוולד. ברלין

סוף אוקטובר 2011. הסתיו בברלין יפה כל כך.

ימים זהובים עם קונפטי עלים.

קצת לפני שהקור והקדרות משלטים על העיר.

אני מניחה שמזג אוויר כזה היה גם לפני 70 שנה, ב- 18.10.1941. יום שבו עזב את ברלין המשלוח הראשון של יהודים מרציף 17 (Gleis 17) של תחנת גרונוולד (Grünewald). ביום ההוא נשלחו 1,089 נשים, גברים וילדים לגטו לודג'.

רציף 17, תחנת גרינוולד. ברלין

כל אחד מהם קיבל כרטיס נסיעה בכיוון אחד ונאמר לו להתייצב בתחנת הרכבת מצוידים במזוודה אחת בלבד. עוד הובהר להם כי מי שלא יציית להוראות צפוי לעונש מוות. לגברים סיפרו שמעבירים אותם למחנות עבודה במזרח.

הנאצים קראו למשלוחים 'רילוקיישן'.

"אופציה קוסמת לחיים חדשים" אני נזכרת באירוניה במודעת pop-up באחד מאתרי האינטרנט. לא יכולה שלא לתהות מה נאמר, אם בכלל, לאותה קבוצה ראשונה בדבר יעד הנסיעה או העתיד. איך דמיינו את המעבר למקום חדש. כיצד הרגיעו הנשים את הילדים הקטנים.

60 משלוחים. 55,000 יהודים.

מספר לא נתפס של יהודים שיצאו מהמקום שבו אני עומדת ולא חזרו.

מדי פעם אני שומעת את קול המנוע ושקשוק הגלגלים של הרכבת המתקרבת, מצטמררת ומתעטפת עוד יותר במעיל. כי לגרונוולד יש שתי תחנות רכבת. האחת – תחנת רכבת הרפאים שבה אני נמצאת (SS-Bahn) והשניה, במרחק הליכה – תחנת רכבת פעילה (S-Bahn).

עומדת על לוחות הפלדה שעל הרציף, חלק מאנדרטה לזכרם של יהודי ברלין שיצאו מכאן ולא חזרו. על חלקם מונחות שושנים אדומות ולבנות. אני מבחינה ברישום נסיעות רכבת אל מחנה טרזין, צ'כוסלובקיה.

רציף 17, תחנת גרונוולד. ברלין

ליבי החסיר פעימה.

רבים מבני משפחתי נשלחו למחנה טרזין ונספו בשואה. הם אמנם לא החלו את דרכם בברלין, אך גורלם היה זהה.

דמעות נקוות בצידי עיני, נושרות ומכתימות את מצע העלים הצהובים.

רציף 17, תחנת גרינוולד. ברלין

מרחוק אני שומעת את המדריך מספר שהנאצים, נאצים שכמותם, שמרו על רישום ממוחשב מדויק של היהודים שהשתמשו בכרטיס הנסיעה בתחנת גרונוולד. הרישום נשמר על כרטיסים מנוקבים. בשנת 1998 כשהוקמה האנדרטה הוחלט לעצבה בצורת כרטיסים מנוקבים, כשבראש כל אחד יירשם שבוע, מספר היהודים שנשלחו ויעד הנסיעה.

אני משפילה מבט ובוחנת בעיון את לוחות הפלדה שהונחו על הרציף לצדי המסילה.

ומצטמררת. ושוב פעם מצטמררת.

זיהיתי את הצורה.

רציף 17, תחנת גרינוולד. ברלין

בילדותי נהגתי לשחק בכרטיסים מנוקבים שאבי היה מביא הביתה מהעבודה. זו היתה אטרקציה, כי לאף אחד מהחברים והחברות שלי לא היו כאלה. ורק לי כן – בשלל צבעים, כל כרטיס והניקובים שבו.

בשבילי הכרטיסים סימלו משחק ייחודי מלא צבע, מלווה צחוק ושמחת ילדות. כאן הם עדות מונוכרומאטית למוות, לרצח של עשרות אלפי נשים, גברים וילדים.

זר זכרון. רציף 17, תחנת גרינוולד. ברלין

בשעה 15:20 השתתפתי בטקס אזכרה לזכר יהודי ברלין שנספו בשואה.

זר זכרון. רציץ 17, תחנת גרינוולד. ברלין

לפני הנסיעה חזרה מחיתי את הדמעות והזמנתי פיצה בפיצריה שבתחנת הרכבת גרונוולד.

* * *

קריאה נוספת על חוויותיי מברלין:

ברלין. זיכרון סמוי/גלוי לעין
אשה ברחוב גרוסה המבורגר, ברלין