תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו

 

טיילתי ביום שטוף שמש בדרום נמל יפו מול הנמל. הקפתי את האנגר 2, מתחם תעשייתי שבו מציגות כמה גלריות אמנות. טקסט שקועקע על הקיר הלבן המחוספס בכניסה המערבית למתחם צד את עיני וסיקרן אותי.

ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, מחסן 2 שבנמל יפו
ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, מחסן 2 שבנמל יפו

כמו עליסה בארץ הפלאות שהלכה אחרי השפן ונפלה אל תוך מחילה חשוכה, כך נכנסתי גם אני בעקבות הטקסט אל חלל המתחם האפלולי. מצאתי שם את תערוכת No Wonder.

תערוכה קבוצתית מעבודותיהם של ניצן מינץ, הילה עמרם, ניר סגל, מירי צ'ייס, תמר רודד, ירון שטיינברג ואורי שפירא, שאוצרות שרון נויפלד וקרני ברזילי. המשותף לעבודות הוא, כשם התערוכה, ניתוץ ובנייה מחדש של המושג "ארץ הפלאות". תוך כדי התהליך הזיה ומציאות מתערבבות האחת בשנייה ונחשפים היבטים חבויים, צלקות, זיכרונות.

ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
"בכניסה, על הקירות וגם על העמוד מצויים הטקסטים של ניצן מינץ" תיארה באוזני שרון נויפלד, אוצרת התערוכה, "כשראיתי עבודות שלה הייתי בטוחה שיש לה ניסיון חיים של לפחות ארבעים-חמישים שנים, אבל התברר לי להפתעתי שהיא רק בת 22. ניצן מינץ באה מתחום הכתיבה, לומדת כתיבה ומגדירה את עצמה כמשוררת רחוב. היא, יותר מכולם, נצמדה לסיפור של עליסה, במיוחד בעמוד עליו תלתה שלטים שמובילים לשום מקום."

ואכן, הטקסטים של מינץ מתכתבים עם סיפורו של לואיס קרול. בייחוד הטקסט הראשון, שמכיל סתירה פנימית: מכיר בעלילותיה של עליסה בארץ הפלאות ובו בזמן שולל את קיומן.

ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
ניצן מינץ, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
מצאתי בטקסטים של מינץ התייחסות לאהבה (ברובה נכזבת), לחלומות, לעולם הפנטזיה ומשחקי התפקידים וגם משפטים מחוזיים כאלה, שמדי פעם נכתבים בסטטוסים בפייסבוק. אכן, משוררת רחוב. אך אני לא שוכחת לה חסד נעורים, שכן הטקסט שלה פיתה אותי להיכנס לתערוכה.
מירי צ'ייס, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
מירי צ'ייס, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו

העטלפים של מירי צ'ייס חבושי מסכות המגן עוררו בי אי-נוחות. זה אולי יישמע נדוש, אבל האסוציאציה הראשונה שלי למראה המיצב היתה מלחמת המפרץ הראשונה ותחושות חוסר הוודאות, הלחץ, הפחד והבלבול ששררו בישראל במהלכה. ימי האזעקות, נחש הצפע, נפילות הטילים, מסקינטייפ, מטליות לחות, כימי או לא כימי?, סדאם חוסיין ו"דוד שלח אותי. מאה שקל". No wonder.

הצינורות השחורים שבמיצב התקשרו במוחי עם מי נהר מזוהמים ואסונות: התמוטטות הגשר מעל נהר הירקון המזוהם בעת טקס הפתיחה של המכבייה החמש-עשרה, ומחלותיהם של צוללני חיל הים שצללו בנהר הקישון המזוהם במשך שנים.

ואני נכנסתי לתערוכה שמחה, מחויכת ואופטימית.

"מדובר בסוג אמנות שלא צריך להבין. מספיק להסתובב ולחוות אותה." הפרה נויפלד את הדממה המעיקה שהשתררה בחלל. "קודם כול בחרנו אמני מיצג, אמני תאורה, אמני פסלים, כי ידענו שיהיה לנו חלל שיכיל הרבה מבקרים, חלל חשוך, וגם ידענו שדו-ממד על הקיר לא ייתן שום אפקט."

תמר רודד, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
תמר רודד, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו

עברנו לעמוד מול מיצב הציורים ללא שם של תמר רודד. "גם כאן," הסבירה נויפלד, "הציור הוא אמנם דו- ממדי, אבל הוא גדול מאוד ותמר רודד הוציאה אותו מהקיר ובנתה קונסטרוקציה שלמה." "אני חושבת," הוסיפה נויפלד, "שהציורים הללו בשחור לבן היו הולכים לאיבוד על הקיר הלבן. גם יתר העבודות יוצאות מהקיר והן נמצאות באוריינטציה לרצפה, לעמוד או לתקרה." ציוריה של תמר רודד, שבהם שולבו אלמנטים אדריכליים מתפרקים, מתפוצצים ונמרחים, עוררו בי תחושת אי שקט פנימי.

הילה עמרם, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
הילה עמרם, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
הילה עמרם, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
הילה עמרם, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו

עבודתה של הילה עמרם שמצויה בכניסה לתערוכה, מאגדת על שולחן עבודה אחד חיים שלמים. תערובת של חפצים שונים ומשונים, שמונחים על השולחן ויוצרים ביחד פסיפס אקלקטי. האופן שבו מסודרים החפצים על השולחן משדר סטריליות וניכור. זה שולחן שהיה יכול להתאים בול למלווין יודול (בגילומו של ג'ק ניקולסון), הסופר שסבל מהפרעה טורדנית-כפייתית, בסרט "הכי טוב שיש".

שתיים מעבודותיו של ניר סגל – קרוקודיל ויען ענקיים – ראויות בהחלט לתואר העבודות המוזרות והילדותיות ביותר שמוצגות בתערוכה. "כאן התמקדנו בטבע פראי, בחיות היברידיות ומוזרות. הדמיון שלך יכול לקחת אותך לאן שאת רוצה." העירה נויפלד לנוכח הבעת פני, שכנראה הסגירה את מחשבותי.

ניר סגל, קרוקודיל, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
ניר סגל, קרוקודיל, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו
אורי שפירא, ווידאו, תערוכת No Wonder, האנגר 2 שבנמל יפו

נויפלד סיפרה לי שאורי שפירא עורך ניסויים בתרכובות כימיות ובמינרלים ומתעד הכול. כך, בעבודת הווידיאו שהוא מציג בתערוכה ניתן לצפות בשבוע בחייו של גרגר עופרת קטן שהוכנס לתמיסה והופך באמצעות ריאקציות כימיות לגידול. שפירא צילם את התהליך בכל שתי דקות במשך אותו שבוע, ודחס את הצילומים לכדי דקה של סרט וידיאו. עבודה מרתקת בעלת סאונד נהדר. בהחלט תחליף טבעי ומרענן לאח הגדול. הייתי יכולה לעמוד מול סרט הווידיאו שעות ולצפות בגרגר הגדל ומשנה צורה עם הזמן.

ירון שטיינברג, תערוכת No Wonder, מחסן 2 שבנמל יפו
ירון שטיינברג, תערוכת No Wonder, מחסן 2 שבנמל יפו
עבודה ממגנטת נוספת היא מיצג הספרים של ירון שטיינברג. "אי-אפשר שלא להתחבר אליה," מסכימה נויפלד, "בכל פעם שאני מסתכלת עליה אני רואה משהו שלא ראיתי קודם."
ירון שטיינברג, תערוכת No Wonder, מחסן 2 שבנמל יפו
שטיינברג לקח את הספרים, הוציא אותם מהקשרם הטקסטואלי או הספרותי ועשה בהם שפטים. כל אחד מהספרים הפך למייצג זיכרון או חלום, משהו בין מציאות להזיה. מצאתי עצמי עומדת מול הספרים, בוחנת אותם אחד אחד ונזכרת בחוויות אישיות שלי: משפט אחד שאמרו לי כמה וכמה פעמים; הצורה המושחרת שמזכירה את המקטרת של מאגריט (אבל זו בעצם לא היתה מקטרת, נכון?); הלב המדמם הזכיר לי את סודו של השועל ב"נסיך הקטן" של אנטואן סנט אקזופרי: 'רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין.'
שמחתי לצאת ולחזור אל השמש. No wonder. התערוכה הציפה בי זיכרונות, הזכירה לי צלקות וגם פצעים שטרם הגלידו. המשכתי להרהר בענייני על כוס אספרסו ועוגת קצפת עשירה. תכל'ס, החיים נפלאים.

* * *

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות