שרקוטרי בר/ חמון מוסיף המון

admin-ajax.php-16

יצאנו אט, חיוור היה הלילה. סמטאות שוק הפשפשים מיותמות מהמולת היומיום. במרחקים הבליחו האורות. מכוניות תרו אחרי מקום חניה נכסף. בפינת הרחובות עמיעד ורבי חנינא המתין לנו הבר הקטן של השרקוטרי.

התיישבנו על הבר, נקניקים וירכי חזירים תלויים מעלינו, מלפנינו ומאחורינו. פתאום שטף אותי גל געגועים לסנטיאגו דה-קומפוסטלה. שם אכלתי טאפאסים מן המשובחים, בין היתר בחמונירה סאנט יאגו (Jamoneria Sant Yago).

זו הפעם השנייה שבה אני מבקרת בשרקוטרי בר, ושמחתי לגלות שחוץ מהברמן, שום דבר לא השתנה.
אהה, כן, גם נגמר להם בקבוק ה- Eau de Mirabelle ועוד לא הביאו חדש…

הזמנו מדניאל, הברמן (שבהתחלה הכחיש כי שם היה פעם ברמן בשם דרור, אבל אחרי שחקרתי אותו חקירה נגדית והבהרתי לו שזה כתוב, שחור על גבי לבן, בבלוג שלי בקפה-דה-מרקר, התרצה ואישר) צלחת נקניקים וגבינות. המנה הגיעה עם לחם רוסטיק ומזל שלבשתי את חליפת האיומים, כי דניאל "שכח" להביא לנו את הפרוסה המרוחה עגבניות מרוסקות ("אופס, שכחתי… לא כולם מבקשים…").

ספרד ביפו, כבר אמרתי?

צלחת הנקניקים הגיעה בטריקולור: חמון (פרוסות ירך חזיר בר); קופה (נקניק מצוואר החזיר) וצ'וריסו. הפעם לא היתה ברזואלה. לצידה הגיעו גם שתי גבינות: האחת מבית היוצר של ברקנית והשניה ממשק יעקב'ס (וואלה, פייר, אחרי 4 ברים אני כבר לא זוכרת איך קראו להן. הן באו לבד). התמונה מהפעם הקודמת כי יצאו דברים מזעזעים בחושך…

כליווי למנות בחרתי כוס קברנה סוביניון 2006 של יקב אבידן. אחד מיקבי הבוטיק שאני מתאהבת בו בטירוף כל פעם מחדש. בנוסף, דגמתי מעת לעת את חצי ליטר הסן-מיגל שהזמין שותפי לליל הברים (רק בשביל הדיווח, כמובן).

הנקניקים היו מעולים, כמו בפעם הראשונה, שונים זה מזה בטבע, מרקם וטעם. הגבינות הוסיפו מימד חייתי והשתלבו נהדר עם היין והבירה.

יין, בירה, אוכל, אווירה, גבר, לילה, קישקושים של דניאל, צ'ייסרים שזרמו חופשי על הבר, שיחה ללא חוט שדרה עם הפלורנטינית ההזויה שישבה בצד שמאל שלי ומדי פעם יצאה "להחליף אוויר" (ככה קוראים לזה היום?), מוסיקת לילה זעירה, בריזה קרירה-נעימה על הגב-הכמעט-חשוף,

מה עוד צריכה אישה?
כנראה עוד אלכוהול, כי המשכנו בסבב…

* * *