פסטיבל הבירות במעברות / משוטטת שותה

 

נתחיל ישר מהסוף: הבירה הכי טובה ששתיתי בפסטיבל מעברות היתה בירת Nikkei – שיתוף פעולה של מבשלות רונן ו-שולתת (השם נרשם כבר מזמן אצל הרשם דגן בר-אילן; ולא, אני לא משוחדת. חס וחלילה).
ואם זה מזכיר לכם משהו עמום, אז כן, זו הבירה מה- Brew Party שהתקיים לפני כחודש בגן שמואל (שהזכרתי בסאגה על בירות יפניות).

ולמי שלא קרא, הכל התחיל כשביקשתי מעופר רונן טרמפ ל- Brew Party השני(ה) של חובבי ציון והוא התנה את הסכמתו בכך שאסייע לו בבישול.

"בשמחה" קפצתי על ההזדמנות. וכך מצאתי את עצמי בבוקר יום שישי שמשי ונעים בדרך לרחבת דשא שליד בית אורי שבגן שמואל. בסופו של יום, עזרתי קצת לרונן לבשל, או יותר נכון – לא הפרעתי לו לבשל, ותיעדתי את הבישול.

אתמול, במעמד הטעימה העניק לי עופר את התואר "ע' ברומאסטר" וסיכם, שרוחי "שרתה" על הבירה ולכן יצאה כפי שיצאה. נו, טוב.

בגן שמואל בחר עופר לבשל בירה מאותגרת מוצא ואולי אפילו על גבול הסכיזופרנית: בירה בסגנון "הודי" עם כשות יפנית (בלבד).
באותו מעמד, ובסיועו של שמולץ, החלטתי לקרוא לבירה ניקיי – Nikkei.
נעים מאוד Sorachi Ace IPA.

בירת ה- Nikkei התגלתה כהצלחה אדירה מבחינתי.
בעלת צבע אמבר בהיר וארומה לימונית (הזכירה לי גם למון גראס).
כבר במגע עם הפה יכולתי להרגיש את המרירות של הכשות.
לא מרירות שמכה בבלוטות הטעם, אלא רק כזו שמאתגרת ודורשת עוד שלוק. אחד לפחות.
והטעם? טעם לימוני עדין בשילוב טעם עצי שהזכיר חבית עץ אלון.
עופר חש גם טעם ונילי, בריח ובטעם, אולם כמה שהתאמצתי לא הצלחתי לחוש אותו.
אני הייתי יכולה לשתות את ה- Nikkei כל היום, כל יום.

וכמו אמא גאה הלכתי להשוויץ בבירה, ונתתי אותה לכמה וכמה חברים ומבשלים לטעום.
והתגובות היו מעורבות.
לא כולם אוהבים IPA, ולחלק היו עצות מעשיות של איך להפוך אותה לבירה יותר טובה.
ושוב, כמו אמא טובה, הגנתי על הבירה, והבהרתי לכולם שככה היא נוצרה וכך תוכן שנית, אם וכאשר.

לפני שנכנסתי למתחם הפסטיבל, הגעתי הישר לשיפוט בתחרות "Best in show", בה השתתפו 10 מבשלות בוטיק, שכל אחת העמידה למבחן בירה שהיתה אמורה לעמוד בשני תנאים: על הבירה להיות בסגנון בלגי וגם לכלול בתוכה תיבול או משהו מיוחד הקשור לחג השבועות.
בעבר השתתפתי בטעימות, בהשוואות אל מול כללי ה-BJCP ובדירוגים למיניהם, אבל היתה זו לי הפעם הראשונה שהזמינו אותי לשפוט בתחרות מקצועית, ושנעניתי להזמנה.
טעמתי, ביחד עם יתר השופטים, 10 בירות.
מי שמכיר אותי יודע שהסגנון הבלגי אינו מהאהובים עלי אישית ולכן החלק המרענן היה לשים את ההעדפות האישיות בצד ולשפוט את הבירות בצורה אובייקטיבית ככל שניתן.

ואכן, היתה זו טעימה מאתגרת. כשהרחתי באחת הבירות ריח של צבעי גואש וגם מעושן הרגשתי מאוד אורן אברשית.
כתבתי את כל ההערות שהיו לי על הריחות והטעמים (ומה לא היה שם: לבנדר, אניס, חומר ניקוי, זעתר ועוד) והיה לי ברור שאני מייצרת חומרים לסטנד-אפ קומדי על בירות.
פרק לא רע עבור החברים של נאור ציון.

בסופה של תחרות זכה אוהד אילון, מבשלת עמק האלה, במקום הראשון עם "הנזיר השתקן" שלו, בירה בסגנון טריפל בלגי, 9.2% אלכוהול, שבתוך כל בקבוק שלה היה שיבולת חיטה.
בהמשך, כשעברתי ליד הדוכן של אוהד, קיבלתי טעימה מהבירה הזוכה, ושמעתי את אוהד מספר בחיוך: "זה לא היה קל. להגיע לבירה עם אחוז אלכוהול כזה גבוה היה קשה."

לשאלתי מדוע בחר דווקא בסגנון הטריפל, שהרי היה יכול להגיש לתחרות בירה בלגית בסגנון אחר, ענה אוהד: "הבנתי, משום מה, שצריך להכין טריפל. פתחתי את ה- BJCP בהגדרות של הטריפל ואז קלטתי שיש כאן משהו שלא עשיתי בחיים. להכין בירה עם רמת אלכוהול של 9.2 זה לא כמו להכין בירות שהכנתי עד כה. רמת האלכוהול הגבוהה מגיעה משילוב של לתת וסוכר לבן. השילוב של רמת סוכרים גבוהה דורשת שמרים מיוחדים…
צריך להבין מה אתה עושה… בשלב מסוים נתקע התהליך וממש הייתי צריך לעשות לבירה החייאה… בקיצור היה תרגיל מאוד מעניין…".

וגם תרגיל מתגמל: אוהד זכה בכרטיס טיסה זוגי לטיול מבשלות בירה בבלגיה, מתנת נותנת החסות לתחרות חברת התעופה "בריסל איירליינס".

קטע מרגש וגם מצמרר מעט היה בזמן הרמת הכוסית לזכרו של טל שביט ז"ל.
שנייה לפני עוד הכיר לי גל את ורד שביט, אחותו של טל ז"ל.
התגודדנו, חברים, מבשלים ואופנוענים רבים שהגיעו במיוחד והתאספו, להרמת כוסית מיוחדת של בירת הטל"ש: בירת הפורטר החזקה והמעושנת של גל ספיר (גל'ס) שהוכנה לזכרו של האופנוען שנהרג בתאונת דרכים.

לא ספרתי, אבל בקומוניקט שהוצא על-ידי ביר-מאסטר, מארגני הפסטיבל, נכתב שהיו כ- 100 סוגים ומותגים שנים של בירות בוטיק ישראליות ומיטב הבירות המיובאות.
עמדות המבשלים/מבשלות והמותגים השונים היו צפופות (ויש האומרים שאף יותר מדי), הבירות היו באיכות טובה והיה קשה מאוד להחליט לאיזה כיוון ללכת ומה לשתות קודם.
מה גם שהייתי צריכה לומר שלום לכל חבריי מאחורי הדוכנים ולפניהם.
יום שישי שמשי (ודי לוהט, למען האמת) היה זמן נהדר לשתות בירה ולהתעדכן בכל מה שקורה בתחום בירות הבוטיק הישראליות. המעמד מחייב. גופר'ס, לאפינג בודהה, גבעתיים, השחר, גל'ס, ליבירה, רונן, עמק האלה, ישראייל, בזלת, אלכסנדר, הקיבוצניק והמעבדה.

וגם בין אנשי הבירה, הכותבים, השותים, המצלמים שררה אחוות יום שישי בצהריים.

בשלב מסוים הפסקתי לנסות לזכור מה אני שותה, איפה, ריחות וטעמים,
ופשוט נהניתי מחווית השתייה, מהסחרור הקל, מהשיחות האקראיות והאינטראקציה עם שותים נוספים, וכמובן – מהאווירה במתחם הפסטיבל.

היוש, יש לנו ארץ בירות נהדרת!

* * *