עסק משפחתי / מלבי קר וטוב ביפו

מלבי

לפני שישים שנה סבא הכין מלבי ("מֻהַלַבִּיַה"), העמיס על עגלה והסתובב בכל מיני תחנות ביפו, עוצר ומוכר, גורם לאנשים עונג ומצנן אותם בקיץ הלוהט. בחורף היה הסבא מחמם את ליבם עם סחלב חם.

יום אחד נעצר סבא באחת התחנות, בשדרות ירושלים 100, וקבע שם את משכן חנותו.*

לימים המקום נהפך למוסד לעלייה לרגל, שנים עברו ודור החליף דור.

הבן החליף את הסב, והנכד החליף את אביו, ועד היום המשפחה מכינה ומוכרת מלבי קר בקיץ וסחלב חם בחורף.

ויש גם גזוז רטרו בשלושה טעמים (אננס, דובדבנים ולימון).

המקום הקטן הומה אנשים, גם ללא שם או שלט.

ואיך המלבי אתם שואלים?

היה שווה את ההליכה הארוכה בשמש ביום שישי לח. המלבי הקר החליק במהירות דרך פי וחיכי, מקרר את חלל הפה והגרון. היה לו מרקם אחיד ולכיד, מגרה את בלוטות הטעם.

אחרי שהחזרתי כוס זכוכית נקייה למשעי, ניסיתי בתחבולות לקבל את המתכון הייחודי (והסודי) של המשפחה, אולם קסמיי לא עבדו הפעם.

כפרס ניחומים קיבלתי לטעום גזוז אננס, שהיה גזוז-גזוז, אבל אף פעם לא התלהבתי מהמתיקות הנוראית של הגזוזים למיניהם, עוד מהזמן שבו הסיפולוקס כיכב כחידוש עולמי.

סקר קצר בקרב המכורים שפוקדים את המקום העלה, כי יש התלהבות מגזוז האננס וכן מהמעורב – אננס ודובדבנים. הם אפילו התנדבו לדגמן.

כל שנותר הוא להגיע לשם שוב להתענג על מלבי קר נוסף (אפשר גם לקחת הביתה) ולהמשיך לעשות ניסיונות במטבח.

* * *

* עם עבודות התשתית להקמת הרכבת הקלה, זז המוסד לשדרות ירושלים 94.


לתחילת הפוסט
לדף הבית»

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות