על שימאי וגברים אחרים

שימאי

השימאי השנייה שלי היתה כחולה.

קבענו להיפגש בשינקין בר ברעננה. יום שישי, 23:00. כבר בכניסה היה לי ברור שהגעתי למקום הנכון. התחברתי בצורה מפתיעה לאווירה, למוסיקה, לעיצוב והתמלאתי אנרגיות חיוביות. הבר והקומה התחתונה היו מלאים צעירים וצעירות בשנות העשרים שלהם. ישבנו בקומה העליונה וכך יכולתי להשקיף מעת לעת על ההמולה התזזיתית. שיר רדף שיר והפלייליסט משנות השמונים-תשעים-עכשווי יצר חשק מטורף להתנועע ולרקוד.

סקרתי את תפריט האלכוהול. אזור הבירות נראה מושקע לעומת האחרים, וגם עם פזילה לקהל היעד שמגיע למקום.

אחרי עיון חטוף בתפריט, הוא החליט שהוא מזמין כוס יין אדום. כוס יין אדום?!? בבר שתפריט האלכוהול שלו מצהיר על כך, ואפילו בצעקה, שהוא מקום של בירות?!? היה לי ברור שזו הולכת להיות כרוניקה של אכזבה ידועה מראש, אבל יצר הרע התערב – החלטתי להיות יפה ולשתוק.

המלצרית הלכה וחזרה ובפיה הבשורה בדבר הימצאותם של שני יינות בכוסות – אנונימיים וללא שנת בציר. בצר לו, הוא נזכר שאני יושבת לצידו והחליט להתייעץ. תוך שניות היה ברור לשנינו שכל הקטע עם היין היה פוזה, ניסיון להרשים. אה, כן, ניחשתם – זה היה בליינד דייט. המלצתי לו לעבור לזירת הבירות.

במשך עשר דקות הבאות הייתי מנומסת והמתנתי בסבלנות להחלטתו. נתתי למוסיקה להיכנס אל תוכי, נהניתי מהמקצבים וממילות השירים והגעתי למחוזות אחרים, עד שנגיעה קלה על כתפי כמעט גרמה לי להתקף לב: "תשמעי" הוא אמר, כמעט צעק, כדי להתגבר על השפעת המוסיקה "לא נעים לי להודות, אבל אני ממש לא איש של בירה. אולי תבחרי את מה נשתה?".

הזמנתי שימאי כחולה. למה? כי בא לי לטעום.

בירת אייל בלגית כהה, 9% אלכוהול. הבקבוק שהגיע היה מרשים, וכך גם (ככל שיכולתי להתרשם בחצי-חושך של הבר) הנוזל הכהה, בין בורדו כהה לחום. במזיגה נוצר "ראש" קצף של ס"מ בערך, עם מה שלי תמיד מזכיר סריגת קרוֹשֶה. הבירה היתה טעימה מאוד לשתיה, אם כי כמות האלכוהול בה הורגשה. זיהיתי טעם לתת ושמרים, וגם טעם פירותי מתקתק עדין ואפטר טייסט מריר.

שיאו של הערב הגיע בזמן שבו התענגתי על השימאי שלי.

אחרי שחיסל את הבירה שלו במהירות, שאל אותי הגבר איפה השירותים.

הסברתי והוספתי שהם יוניסקס וכשהייתי שם היה תור.

הוא התחכם והשיב, שאם הוא מתעכב זה לא בגלל שמצא בחורה, כי בדק ואני הכי יפה בבר.

חייכתי את החיוך הכי תמים שיכולתי ועניתי לו, שאני מפרגנת: אם ימצא מישהי שמוצאת חן בעיניו בדרך ו/או בתור לשירותים, שימשיך איתה את הערב בכיף.

"רק סמס לי שהלכתם, כדי שאוכל להתארגן בהתאם…"

damn it הוא חזר…

* * *

שימאי

השימאי הראשונה שלי היתה אדומה.

שתיתי אותה בערב רומנטי אל מול יאכטות שנעו בקלילות עם נגיעת הבריזה. אייל בלגי בצבע חום-אדמוני כהה, 7% אלכוהול. אני זוכרת שהיתה נעימה לשתיה, מתקתקה והזכירה לי קצת את ט"ו בשבט (יעני, טעמים של פירות יבשים), אם כי היינו יותר בכיוון של החופש הגדול (יעני, עונת המלפפונים).

הוא הישיר אליי מבטו ואמר לי שאני אחד האנשים שהוא הכי אוהב לשתות איתם אלכוהול.

אני נמסתי.

בדיעבד, נוכח הנסיבות, הייתי צריכה להבין שהוא אומר את זה להרבה נשים.

damn it ואני לא בלונדינית.

* * *

חווית השימאי השלישית שלי היתה השבוע עם סטיב.

בהרצאה על שימאי. כן, אני מרחיבה אופקים

[המשך יבוא]

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות