מסע אל לב ארטישוק

הארטישוק ואני, זה סיפור אהבה של שנים. כבר ממבט ראשון הוא מרשים למראה בצורת שושנה. עליו הרחבים, ארוכים ומפורצים של הפרח הקוצני הזה נמצצים וננשכים אחד אחד, בתאווה ובאיטיות מכוונת. שיא המפגש מתקיים עם הגעתי אל ליבו הבשרני העסיסי של הארטישוק. הלב מענג את החך בצורה נפלאה.

נכון, אני לא הראשונה שחיברה בין תשוקה, מיניות וסקס לבין הארטישוק. היוונים עשו את זה קודם לפניי, אבל זה לא משנה. הארטישוק ואני נשנה את העולם.

רק אני והארטישוק שלי – הנגיסה הראשונה היא תמיד התחלה של ידידות מופלאה, מזל שעשיתי מניקור. צילום: יולה זובריצקי

טלנובלה יוונית

סיפור יצירתו של הארטישוק הראשון, שכולל יצרים, אהבה, תשוקה, סקס, בגידה, קנאה ונקמה, יכול היה בהחלט לשמש פרק בטלנובלה עכשווית. בידיו של תסריטאי טוב, היתה יכולה האגדה היוונית לפרנס אפילו עונה שלמה. למי שאינו זוכר, הנה תקציר העונה הקודמת: זאוס מרד באביו, קרונוס הטיטאן, ודאג לחסל אותו, כלומר לכלוא את בן האלמוות בטרטרוס. זאוס בחר להיות אל השמים ומזג האוויר ונבחר להיות ראש לאלים. אחיו חילקו ביניהם את השלטון, ביניהם פוסידון שבחר להיות אל הים. זאוס התחתן עם אחותו הרה, אולם הנישואים היו רצופים עליות ומורדות משום שזאוס בגד בה על ימין ועל שמאל.

כאן מתחיל הפרק הנוכחי בעיבוד חופשי: באחד מביקוריו של זאוס את אחיו פוסידון, הבחין ראש האלים באשה צעירה משתזפת לבדה בחוף האי זינארי. לפי תיאורו של הורטיוס, היתה הצעירה יפהפיה וטובת לב. זאוס ניגש אל הצעירה, התחיל איתה (“את באה לפה הרבה”?) והשניים שוחחו ממושכות. זאוס חווה ריגוש ותשוקה גופנית ושמח מאוד שסינרה (Cynara), האשה הצעירה, לא רק שלא הובכה או נבהלה מהיותו ראש האלים או מהפרשי הגילאים ביניהם, אלא אף התאהבה בו. זאוס המאוהב והמחורמן הציע לסינרה חיי אלמוות אם תסכים לעבור לגור איתו בהר האולימפוס. הוא תכנן להיות איתה בכל פעם שאשתו הרה נוסעת לתקופה ונעדרת מביתם המשותף.

סינרה המאושרת הסכימה, קיבלה שידרוג לאלה, זכתה לחיי אלמוות ועברה לגור בהר האולימפוס מוקפת בכל טוב. בתחילה נהנתה סינרה ממעמדה החדש, אולם מהר מאוד החלה להתגעגע למשפחתה שנותרה באי זינארי. כשלא יכלה לשאת יותר את הגעגועים חמקה בחשאי מהר האולימפוס וחזרה הביתה לביקור קצר. לרוע מזלה, זאוס גילה את בריחתה. נעלב וזועם, העניש זאוס את סינרה והפך אותה לבת תמותה. על מנת שלא תוכל לחיות בזוגיות מכאן ולהבא הפך אותה לצמח שאנו מכירים כארטישוק (קִנְרֵס, Cynara Scolymus).

ארטישוקים הם ידידיה הטובים של האשה 

עברנו בקפיצה חדה מיוון לעיירה קסטרוֹויל (Castroville), עיירת חקלאות במדינת קליפורניה, ארצות הברית. בשנת 1948, הכתירו תושבי קסטרוויל את העיירה כ”בירת הארטישוק של ארצות הברית”. אם היו שואלים את התושבים, הם היו מעדיפים להיות “בירת הארטישוק העולמית”. צנועים, כבר אמרנו. כיאה לבירת הארטישוק וגם על מנת להיכנס לספר השיאים של גינס, הציבו התושבים בעיירה את פסל הארטישוק הגדול ביותר בעולם. בנוסף החלה באותה שנה מסורת של פסטיבל ארטישוק שנתי. הפסטיבל הראשון זכה להצלחה גדולה כששחקנית צעירה ומתחילה בשם מרילין מונרו, הוכתרה על-ידי איגוד מגדלי הארטישוק והירקות הקליפורני בתואר “מלכת הארטישוק” לשנת 1948.

באותם שנים וגם לאחר מכן, דבקה בארטישוק תדמית שלילית: ארטישוק היה שם חיבה של הגנגסטר המחסל הניו יורקי סירו טרנובה; רחובות הערים היו מלאים בילדים שחיקו את שלושת הסטוג’ס והשתמשו בארטישוק כרימון-יד; ו”פרויקט ארטישוק” של ה- CIA שבדק יכולת שליטה בנחקרים באמצעות היפנוזה, כימיקלים וסמים מסוכנים’ הופסק בשל השלכות הרסניות על הנבדקים. בעקבות זכייתה בתואר “מלכת הארטישוק” גוייסה מונרו לקמפיין פרסומי שמטרתו היתה לשנות את דעותיהם הקדומות של האמריקנים בנוגע לירק ולשכנעם כי ארטישוקים הם ידידיה הטובים של האשה.