מיקי רוזנטל עצמאי בשטח / השבוע בערוץ 10

בתכנית הראשונה של "השבוע" עם מיקי רוזנטל לא צפיתי. את השנייה, ביום שישי האחרון, כבר לא רציתי להחמיץ. מה השתנה במהלך שבעה ימים? – פגשתי את מיקי רוזנטל.

אחרי שהתפוגגה ההתרגשות, גיליתי שרוזנטל הוא קודם כל בן אדם. נינוח מאוד בחברתנו, התייחס לשואלים בכבוד וענה על השאלות, קלות ככבדות, ברצינות ותוך הפגנת הומור עצמי. למרות שהעיד על עצמו שהוא מפריד בין פרטי לפומבי, היתה זליגה בין העולמות, ובסיומה של הפגישה נותרה בראשי תמונה של אדם תלת-מימדי, רחב-אופקים ואיש שיחה מרתק.

בסרט "עושים חדשות" (Broadcast News) משנת 1987 מציג התסריטאי ג'יימס ברוקס עולם חדשות קרייריסטי, תזזיתי וחסר רחמים. עולם החדשות על-פי ברוקס, שעבד ברשת CBS, רדוד ופלקאטי, הגבול בין עיתונאות לבידור (show biz) מטושטש מאוד. הסרט עוסק, בין היתר, בשאלה האם מראה וכימיה עם הצופים חשובים בטלוויזיה. והתשובה חיובית. טום (ויליאם הארט) המגיש שבחזית החדשות, מודה שברוב הפעמים הוא אינו מבין את החדשות שאותן הוא קורא. אולם הצופים אוהבים אותו, "מצביעים ברגליים" והרייטינג עולה. במקביל, כתב השטח המוכשר והאינטליגנטי (אלברט ברוקס) מבין היטב את החדשות, אולם יכול רק לחלום על כסא המגיש משום שאינו ייצוגי במידה מספקת. רשת השידור היא עסק והרייטינג משחק תפקיד עיקרי בשיקוליה – מראה חיצוני חשוב יותר מתוכן ומהות.

כששיחזרתי את המפגש עם מיקי רוזנטל, לא יכולתי שלא להיזכר בסרט. אחד הרגעים האמיתיים במהלך המפגש התרחש כאשר ענה רוזנטל לשאלה איך הוא, ככתב שטח, מרגיש במעבר לאולפן. "חוויה מעניינת" העיר בתחילה. רוזנטל העיד על עצמו שהוא מקפיד להיות עצמאי, גם במסגרת התוכנית "השבוע" שמשודרת בערוץ 10. הוא אוסף הרבה חומר, ומודע לכך שתחקירים בערוץ מסחרי מעוררים לעתים בעיות סבוכות. יש הבדל, הוא מסביר, בין ויכוח ענייני עם העורך לבין הצרת צעדים או הטלת וטו גורף בנושא מסוים. אם זה יקרה, הבטיח רוזנטל, "אני לא אהיה פה". וכמובן, אי אפשר היה להימלט מהשוואה ליאיר לפיד ("אנחנו בשיח. לא חברים. מנהלים שיחות"). רוזנטל הדגיש כי "רואה במקצוע העיתונאי שליחות", וכי "מי שאין לו דעות לא יכול להיות בתקשורת".

אחרי ההצהרות הכלליות, התגנבה גם נימה אישית. רוזנטל הגדיר את עצמו כאוהב הרפתקאות, עושה שינויים ומתפקד היטב במצבי אי-וודאות, תכונות שמקלות עליו את המעבר מהשטח לאולפן. הוא הודה שלא היה לו קל להסתגל לתפקיד החדש. ככתב חוקר, כתב שטח הגדיר רוזנטל את עצמו כ"טוב", אבל "להיכנס לתוך חליפה – אני פחות מסתדר עם זה", והוסיף "לא קורצתי מהחומר של יעקב אילון". במובן מסוים, מודה רוזנטל ש"טלוויזיה היא אמנות השקר. אתה מתלבש יפה לא כמו בחיים, מדבר יפה, מתאפר". ומייד מוסיף: "ניסיתי לצמצם את הפער הזה".

באחת הסצינות בסרט "משדרים חדשות" מקבל סופסוף כתב השטח הזדמנות להגיש את החדשות. הוא מתרגש כל כך מהמעמד עד שבמהלך מהדורת החדשות הוא מזיע בכמויות: האיפור נוזל על פניו ועיגולי זיעה גדולים נראים על חולצתו מתחת לבית השחי. מעיבוד נתוני הרייטינג וסקר דעת קהל מתברר שהצופים הזדהו איתו ואף ריחמו עליו, אולם זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הגיש מהדורת חדשות.

מצפייה בתוכנית השנייה של "השבוע", רוזנטל רחוק מלהיות אותו כתב שטח שבסרט. הוא הסתגל יפה למעמדו החדש באולפן ומנווט את התוכנית בשילוב של סמכותיות ונינוחות. עם זאת, הוא נותר אותו רוזנטל שהיה, לא מנסה לשדר ממלכתיות, אלא להעביר את התכנים, הרעיונות והמסרים שחשובים לו.

ובנימה רוזנטלית, הותיר אותנו עם חומר למחשבה: אם משהו מעצבן אתכם כאזרחים, עליכם לחבור עם אנשים אחרים שחשים כמוכם ולעשות מעשה – להיאבק לעשות את העולם טוב יותר. משהו מזה עושה רוזנטל כרגע ב"השבוע". מעורר אותנו לפעולה.

* * *