כרמין 1 – תערוכת אמנות עכשווית

שיטוט לילי במתחם התחנה הוביל אותי לביתן 20.

על דלת הכניסה לביתן הודבק שלט: “כרמין 1 Carmin – תערוכת אמנות עכשווית.”

הסתקרנתי ונכנסתי. צילמתי בנייד (אפליקציית “היפסטמטיק”).

כרמלה וייס

בפנים פגשתי את רינה כהן, אוצרת ויועצת ברכישת אמנות. התערוכה היא הבייבי שלה, תערוכה ראשונה בסדרת תערוכות שמטרתן לעורר מודעות לאמנות העכשווית בקרב הקהל הרחב ולקדם אמנים שאיתם היא עובדת.

ביומיום, כהן היא הבעלים של “כרמין” ועוסקת בייעוץ ברכישת אמנות. זוהי התערוכה הראשונה שהיא אוצרת, ובה מוצגות עבודות של 16 אמנים מתוך 60 אמנים עימם היא עובדת. “בדרך כלל אני לוקחת אנשים שרוצים לרכוש אמנות לסטודיו של האמנים. נותנת להם חווית רכישה. הם בוחרים את האמנות שהם אוהבים. אני מדריכה ומלווה אותם, חושפת אותם לאמנים השונים, עד שהם מוצאים את העבודות שהם הכי מתחברים אליהן, שמתאימות לטעם ולתרבות שלהם.”

כהן ערכה לי סיור אישי והסבירה, כי “התערוכה עוסקת במרחבים פרטיים בהם אנחנו חיים, מבלים ונהנים. העבודות מציגות פעילויות בבית ומחוצה לו, את היחסים בבית ואת חפצי הבית.” הבחירה במתחם התחנה ובביתן 20 נעשתה בהמשך לתפישתה, כי אסור שהאמנות “תישאר במגדל השן של המוזיאונים, הגלריות והאספנים.” אמנות צריכה להיות נגישה ומובנת.

הסתובבתי בתוך החלל הענק, המחוספס והגס של ביתן 20. המבנה החשוף וחסר העיצוב שידר תחושה אמביוולנטית של חמימות וניכור בו זמנית. בחנתי את העבודות בעיון. חלקן עוררו בי שאלות של זהות ושייכות. במיוחד התחברתי לעבודות של האמנית כרמלה וייס. וייס בוחרת לחשוף חלק ולכסות חלק אחר. אין ראש בתמונת הנערה בקרוקס, ולרגע נדמה שגם אין ידיים. חסרה מראה לפני האשה שמורחת אודם על שפתיה. חסר ראש לגבר שמשחק סוליטייר. הנערה בקרוקס, האשה המתאפרת והגבר שמחשק קלפים כולם תלושים מעט מהמציאות, מנותקים. בציוריה של וייס יש הומור מסוים, היא אוהבת להשתעשע עם הצופה וליצור איתו דיאלוג משעשע. יצאתי אל הלילה הקר מחויכת.

הגעתי ברגע האחרון – תערוכה ננעלה הערב, 18.2.2012.

כרמלה וייס
IMG_6894

IMG_6897-300x300

 

IMG_6877

 * * *