יורו 2012: ולפעמים, החגיגה נגמרת בקייב 4:0

 

מזל טוב לקפטן קסיאס ולנבחרת ספרד על זכייתה ביורו 2012.
מחשבות על משחק הגמר.

קסיאס, קפטן נבחרת ספרד ושוערה, עם הכדור והגביע, יורו 2012. צילום: ADIDAS AG
קסיאס, קפטן נבחרת ספרד ושוערה, עם הכדור והגביע, יורו 2012. צילום: ADIDAS AG
מונטליבו, איטלקי גאה פורש את דגל הטריקולור. צילום: ADIDAS AG
מונטליבו, איטלקי גאה פורש את דגל הטריקולור. צילום: ADIDAS AG

בדקות הראשונות עוד היה נדמה שהמשחק מתנהל בין קבוצות שוות, קרב ענקים בין צ'אבי הרננדז לאנדראה פירלו. אולי התלהבתי יותר מדי מהנבחרת בראשותו של פירלו, אבל הייתה לי הצדקה בדמות ביצועי השחקנים במשחקים שקדמו לגמר, ובמיוחד בחצי הגמר מול גרמניה.

ואז, בדקה ה-14 למשחק, בעודי מגלה שאננות ועסוקה מעט במענה לתגובות בפייסבוק, הבקיע דויד סילבה שער בנגיחה. בהמשך תרם ג'ורדי אלבה את שערו הראשון במדי הנבחרת והשני לטובת הספרדים. באסה בריבוע.

עם השריקה לסיום המחצית, כששחקני הקבוצות ירדו לחדרי ההלבשה ואני הלכתי להכין לעצמי תה, קלטתי שיהיה צורך במאמץ עילאי לחזור למשחק, להבקיע ולהוביל. עדיין האמנתי בכוחם של האיטלקים להתעשת ולהראות מאיזה חומר קורצו. They can still do it.

במהלך המחצית השנייה, כשראיתי את טיאגו מוטה, המחליף האיטלקי השלישי, מתפתל מכאבים על הדשא אחרי שמתח שריר, הבנתי שזה לא הלילה של האיטלקים. עדיין קיוויתי בסתר ליבי שהם יראו לי שאני טועה וגם הייתי מוכנה לאכול כובע, אבל עשרה שחקנים איטלקים מול אחד עשרה שחקנים ספרדים זה לא כוחות.

לא עזרה גופיית המזל שאוטוטו חוגגת בת מצווש וגם לא תיאורית ניצחון הנבחרת שבמדינתה האוכל הטוב ביותר. את עשר הדקות האחרונות לא הייתי מסוגלת לראות: היה עצוב מדי ומעיק. לא ראיתי את הגול של פרננדו טורס בדקה ה- 84 וגם לא את זה של חברו לנבחרת חואן מאטה בדקה ה-88. וטוב שכך.

קיפלתי את דגל הטריקולור עד הפעם הבאה, מחיתי דמעה ו… יאללה, הולכים לישון. מחר יום חדש 🙂

 * * *