ואם בא לי גם מתוק וגם בירה? / אבו ג'ימי

בכניסה לרחוב השוק נמצאת קונדיטוריית אבו ג'ימי. מלבד השלט באנגלית שמבשר על כך שמדובר ב- Pastry Shop, לא היה כל סימן שמדובר במקום של מתוקים. להפך, המקום נראה כמו בר לכל דבר. מזל שאבו ג'ימי, הבעלים, יצא החוצה על מנת לשים פיצה בתנור הלבנים שלו, ראה אותנו תוהים על קנקנו של המקום והזמין אותנו להיכנס.

פתחנו את הדלת ונכנסנו אל ממלכת המתוקים.

פתחנו בכנאפה חמה טרייה בצבע כתום-דלעת עמוק. אבו ג'ימי מכין שלושה סוגי כנאפה: הרגיל, ללא צבעי מאכל, ועם אגוזים. כשהגענו היתה רק הכנאפה הרגילה ("נגמר" התנצל אבו ג'ימי). ואז המשכנו למגשים הענקיים שהכילו עוד ועוד –

הגיע תורם של כל המתוקים האחרים (בקטגוריית הבקלאווה) שמסודרים שורות שורות לתפארת, בעלי השמות האקזוטיים משהו: בלורי, בורמה, מלפוף, פרח, קן לציפור,  שבלול, משולש וסולת.

טעמן של עוגיות הבקלאווה למיניהן העפיל על זה הכנאפה. מקור הקינוח המתוק הזה אינו ידוע במדויק, אבל יש עדויות על כך שמתוקים בסגנון הבקלאווה נאכלו כבר בתקופת האשורים במאה השמינית לפני הספירה. משם הגיעו ליוון והשאר – היסטוריה.

אין על ויקיפדיה. חיפוש אחד העלה, שאחד המתכונים הכתובים העתיקים ביותר לבקלוואה נמצא בספר בישול סיני מהמאה ה- 14, ומכונה בסינית "גולש". שכבות שכבות של בצק פילו מונחות זו על גבי זו בתוך חלב חם וסוכר. מעליהם מפוזרים אגוזים וגרעיני רימונים. מתכון עם שם דומה מצוי עד היום במטבח התורכי, ומוגש בלילות חודש הרמאדאן.

אבו ג'ימי סיפר לנו, שבחודש הרמאדאן פתוחה הקונדיטוריה-בר שלו עד השעה 22:30 וכך יושבים להם המוסלמים בתוך הקונדיטוריה ונהנים מקפה ומתוקים, בזמן שהנוצרים יושבים בחוץ בבר, ומתעדכנים בחדשות האחרונות על כוס בירה ופיצה. דו קיום.

המקום של אבו ג'ימי קיים במתכונת הקונדיטוריה-בר כבר 30 שנה. הופתענו לגלות שבבר (או בפאב השכונתי) נמזגות לגברים שלוש בירות עם מבטא אירי כבד –  גינס, אוהרה'ס ומרפי'ס Guinness, O'Hara's, Murphy's ("זה מה שאוהבים אצלנו").

ויש עוד ברז אחד עם בירת פילזנר צ'כי מרעננת (Pilsner Urquell) לאלה הפחות חזקים באופיים ("יש ויש").

וזהו.

לא בדיוק…

אבו ג'ימי מחזיק אצלו גם בירות ממבשלת אסיף שברמות נפתלי ואפילו מכיר היטב את שימי אושר, הבעלים והמבשל.

לפני שנפרדנו לשלום והמשכנו בטיול, המליץ לנו אבו ג'ימי להגיע לתרשיחא ביום שבת ולבקר בשוק השבת, שכשמו כן הוא – פועל רק בשבת ועד שעות הצהריים. בשוק מוכרים סוחרים ערבים, דרוזים ויהודים זה לצד זה, פירות, ירקות, זיתים, שמן זית, חמוצים, פיצוחים, מתוקים, דוכני נעליים, בגדים וכלי-בית. וכמובן – אחרי הסיבוב בשוק לחזור ולקנות אצלו מתוקים…

הידעתם? שם הכפר תרשיחא מקורו, כך מספרים, בקדוש מוסלמי מתבודד בשם שיחא, שגר על ראש הר סמוך לכפר, ויום אחד "נלקח לשמיים" בפתאומיות ("תר" – משמעותו נעלם). קבר השיח' מצוי על ראש גבעה, מקום חצי סודי שכמעט ואינו נגיש לקהל הרחב. אם תשאלו אחרים, הרי ששם הכפר נובע ממקור נוצרי – מנזר בשם שיחא. שרידיה של כנסיה ביזנטית נמצאים עד היום בדיר שיחא.

במאה ה-19, בתקופה העות'מנית,  נוסד בכפר תרשיחא המסדר השאזלי יאשרוטי, השייך לזרם הסופי (המיסטי) של האיסלם. המסדר הוקם על-ידי השייך עלי נור א דין יאשרוטי ועד היום נמצא בכפר אחד משני המרכזים החשובים של המסדר.

בימי המנדט הבריטי תרשיחא היה הגדול בכפרי האזור, ושימש מרכז מסחרי. בשוק עבדו בעלי מלאכה, בעיקר הנוצרים – נפחים, מסגרים, פחחים. המוסלמים היו בעלי הקרקעות וגידלו טבק, מטעי פירות וזיתים.

מאז 1963, הכפר הוא חלק ממעלות-תרשיחא: בעבר מועצה מוניציפלית והיום עיר ואם בישראל.

* * *

אבו ג'ימי – קונדיטוריה / בר, תרשיחא, רחוב השוק, בכניסה לשוק.

עיריית מעלות-תרשיחא באינטרנט; על הדרווישים בתרשיחא