השראה ויצירתיות של סופשבוע

השראה ממלאת אותי אנרגיות חדשות ומעוררת אותי להיות יותר יצירתית.

ביקור במוזיאון או בחלל פונקציונאלי מעוצב (כמו בית קפה או מסעדה); צפייה בהופעת מחול או השתתפות בשיעור ריקודי בטן; שקיעה מול הים או נסיעה איטית ברחוב הירקון מהגבעה של רחוב גורדון בואכה יפו; אוכל, יין, בירה, ויסקי; קריאת ספר או כתיבה – כולם מעשירים אותי באנרגיות ואני יונקת מהם השראה יצירתית.

בסוף השבוע הזה מצאתי השראה בארבעה אלה:
ראיון של עדה כרמי-מלמד למוסף סוף השבוע של 'הארץ';
כתבה על ד"ר אורי אלון, יזם ישראלי שבגיל 31 מוכר את הסטארט-אפ השני שלו לטוויטר;
ספר Gusto: A Journey through Culinary Design
וגשם שירד לפרקים.

עדה כרמי-מלמד

קראתי בעניין רב את כתבתה של דליה קרפל במוסף סוף השובע של עיתון 'הארץ'. קרפל ראיינה את פרופסור עדה כרמי-מלמד לרגל צאת ספרה "אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917". ספר שנולד לאחר מחקר ארוך ומעמיק של 25 שנים. הכתבה מתארת את דרכה המקצועית והאישית של כרמי-מלמד ומשובצים בה ציטוטים מהראיון. פרופ' עדה כרמי-מלמד, בת 75, כלת פרס ישראל לאדריכלות, היא אשה חזקה שהגשימה את החלום המקצועי שלה, שילבה קריירה ומשפחה, ראתה עולם וזכתה בתארים ובתחרויות.

"אני מסוקרנת לא פעם להבין למה אני אוהבת חלל מסוים ולמה אני מרגישה בו טוב.
אחת הדרכים לפענח את הרגשות האלו היא לחקור את הבניין, וזה לא כל כך חשוב מי האדריכלים."

"יש בניינים נפלאים שיש בהם חוויה יוצאת דופן,
ואת מתחילה לדבר אל הבניין והבניין משיב,
ואתם משוחחים ומבינים אחד את השני,
ורק אז את נחשפת לכך שהגילוי הזה העשיר אותך."

Gusto – A Journey through Culinary Design

DSC_3790לפני כמה חודשים נתקלתי בספר Gusto- A Journey through Culinary Design. קניתי אותו מייד. מעת לעת אני שולפת אותו מהספרייה ומחייכת לעצמי חיוך צ'שרי.

'אל מי את מדברת?' שאל המלך, ניגש אל אליס ומתבונן בראש החתול בסקרנות רבה.
'זה חבר שלי – חתול-צ'שר', אמרה אליס: 'הרשה לי להציג אותו.'
'הפרצוף שלו לא מוצא חן בעיני בכלל' אמר המלך
'למרות זאת, אני מרשה לו לנשק את ידי, אם הוא רוצה.'
'אני מעדיף שלא', העיר החתול.
'אל תתחצף', אמר המלך,
'ואל תסתכל בי כך!' הוא נעמד מאחורי אליס כשדיבר.
'מותר לחתול להסתכל במלך,' אמרה אליס. 'קראתי את זה באיזה ספר, אבל אני לא זוכרת איפה'.

ההתבוננות היא תהליך של יחסי גומלין, דו-שיח בין יצירת האמנות לבין סובייקט חיצוני ("המתבונן"). הספר Gusto עוסק במסעדות, בתי קפה ומסעדות מזון מהיר (פאסט פוד) ברחבי העולם. הוא מאגד בתוכו צילומים מרהיבים מלווים בדברי הסבר. עיון וקריאה בספר הן התבוננות, ואפילו מציצנות, בתהליך הקריאטיב, מרגע הרעיון ועד למימוש. מיתוג, עיצוב גרפי, עיצוב פנים. כמו שהשלם גדול יותר מסכום חלקיו הרי שמיתוג מסעדות, בתי קפה, ביסטרו-ים, מעדניות אינו נמדד בכל רכיב ורכיב אלא בשילוב של כל המרכיבים לכדי יצירת חוויה כוללת. מסעדות, בתי הקפה, הביסטרו-ים מוצגים כנווה מדבר עיצובי, מקום שבו ניתן לברוח מהשגרה ולהתענג על האוכל שמוגש בהם.

שמחתי לגלות בספר גם נציגות ישראלית, בדמות רשת חנויות מקס ברנר (עיצוב פנים ומיתוג: סטודיו ירון טל). שני תהליכי מיתוג ועיצוב שמצאו חן בעיני במיוחד היו: האחד – של Street Sweets, חנות ניידת, משאית שעוברת ברחבי העיר ניו יורק ומציעה של קינוחים מתוקים. והשני – של Brooklyn Fare מעדניה, בית קפה ומסעדת שף (שני כוכבי מישלן, לא סתם). מפיות נייר חומות בבית הקפה מורות ללקוחות: "Wipe that smile on your face". על כוס הקפה לקחת מופיע הכיתוב: "It's a medium, not a grande". על שקית הקניות כתוב: "We like to get carried away with food". ועל גב חולצות העובדים: "We know our store from front to back".

DSC_3783

DSC_3788

גשם

קניתי לי מתנה לסופ"ש את ספרו החדש של גדעון עמיחי "לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן" וגמעתי אותו בשקיקה.

"למה אני כותב? זה משחרר, פותח, גורם לחשוב, לפשפש, להתעמק, להתלבט,
לשקול שוב, לברור מילים, למחוק, להתנסח, למחוק שוב, להסס,
לחשוב קדימה, להסתכל אחורה, לשמוח, להתחרט, להתחזק,
להמציא מחדש, לעשות סדר במחשבות, גם קצת בלגן. זה למה אני כותב".

יש משהו משחרר וכיפי כשתוך כדי קריאת ספר בחצר מתחיל לרדת עליך גשם.

הריח שמשתחרר באוויר; חוטי המים, הטיפות שיורדות בשצף קצף.

הטבע בפעולה.

עץ הלימון, שיחי הפסיפלורות, עצי הבננה, שיחי הורדים, הדשא – אף אחד מהם לא עומד בתור וכולם מקבלים את חלקם בגשם.

"שוב פעם גשם", אני שומעת את השכנה מקוננת.

"אז מה?", אני עונה לה בלי קול.

תכננתי לקרוא והנה אני כותבת, בתוך הספר, על הלבן של הכריכה. הגשם מתגבר ואני זזה לחוף מבטחים. מדי פעם הרוח מתגברת והגשם מלחלח את כפות הרגלים היחפות שלי.

זרם מים שוצף וגועש יוצא מהמרזבים.

הילדים של השכנים שוברים את האפרוריות ויוצאים החוצה בגופיות, מטריות ומגפיים צבעוניים לחגוג את הגשם.

חזרתי לעמוד מתחת לטיפות המים.

חשתי את תיפוף המים הקרים על פניי ועל גופי.

החתולות הסתכלו עליי בחוסר אמון הולך וגובר, "מה לעזאזל היא עושה שם מתחת למים?"

מחייכת באושר, אני עונה.

* * *
הציטוט על החתול הצ'שרי מתוך:  לואיס קרול "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות – הספר המוער" (מתרגמת: רנה ליטוין, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001)
הציטוט על הכתיבה לקוח מתוך: גדעון עמיחי "לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, כן." (הוצאת גורדון, 2011)/
צילומים: מירה-בל גזית
* * *

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות