הספרים של סוף השבוע

My Stroke of Insight / Jill Bolte Taylor, PhD

בשנת 2008, מייד אחרי שקראתי את ספרו של אקרהט טולה "ארץ חדשה" (A New Earth / Eckhart Tolle) ושמעתי סדרת הרצאות שלו, צפיתי בהרצאה שנתנה ד"ר ג'יל בולטי טיילור, חוקרת מוח, במסגרת TED ("התקף התובנה רב-העוצמה של ג'יל בולטי טיילור").

בשנת 1996, בגיל 37, עברה ד"ר ג'יל בולטי טיילור שבץ מוחי משמעותי כשכלי דם התפוצץ באונה השמאלית של המוח שלה. ד"ר טיילור היתה באותו זמן חוקרת מוח מוערכת מאוד באוניברסיטת הרווארד בהתמחות בתחום הסכיזופרניה. האירוע המוחי שעברה הוביל את ד"ר טיילור להתנסות מרתקת שארכה שמונה שנים של שיקום עד להחלמה מלאה.

מצאתי, תוך כדי צפייה בהרצאה, שלמסריו של אקהרט טולה ולחוויותיה של ד"ר טיילור מכנים משותפים:  מודעות; "האני" שמקורו באונה השמאלית של המוח; הכאן ועכשיו; הגוף הפיזי, אנרגיות וחיבור ליקום דרך האונה הימנית של המוח ("לה-לה-לנד" ו-"נירוונה" כפי שכינתה זאת ד"ר טיילור).

עד אז הכרתי את נפלאות המוח ותעתועיו מקריאת ספרו של הנוירולוג אוליבר סאקס "האיש שחשב שאשתו היא כובע", בו תיאר את חוויותיו הטיפוליות.

הסתקרנתי והחלטתי לקרוא ספרה של ד"ר טיילור – My Stroke of Insight –  בו היא מספרת על השבץ וחוויותיה האישיות מתהליך השיקום שעברה.

בדיוק באותו זמן, ביקשו חברים טובים שלי לשדך ביני לבין ישראלי שחי שנים רבות בארה"ב. "אינטליגנט, חוקר מוערך באוניברסיטה ידועה, מגיע מחרתיים לכנס בישראל, שווה לך להכיר" הם סיפרו לי. דיברנו מעט בטלפון ועוד הספקתי לבקש ממנו באימייל, שנייה לפני העלייה למטוס, שיקנה עבורי את הספר של ד"ר טיילור. קבענו להיפגש ל"בליינד דייט" בלובי של המלון שאירח את הכנס. בתחילת הפגישה הציג את עצמו ומייד הגיש לי, מחויך, את הספר. "למה ביקשת ממני להביא לך דווקא את הספר הזה?" התעניין לדעת. סיפרתי לו על טולה ועל ההרצאה ב-TED.

בתגובה אמר שהופתע מאוד כשקרא איזה ספר ביקשתי ממנו לקנות עבורי. הוא עצמו, כך סיפר, חוקר מוח בכיר בהתמחות נוירופסיכולוגיה באוניברסיטת כך וכך ומכיר את הכותבת, ד"ר בולטה טיילור, ואת סיפורה האישי.
איזה עולם קטן! העברנו ערב מרתק על המוח האנושי ועל עוד כמה וכמה נושאים.
בסופו של מפגש הרגשתי שאולי היתה בינינו נוירולוגיה אבל לא כימיה.
לא פגשתי אותו יותר.

מדהים לצלול למשך שעה שעתיים בכל פעם אל עולם אחר, אל עולמה הפנימי של ד"ר טיילור. הספר נפתח במילים: "Every brain has a story and this is mine". ד"ר טיילור פותחת, תרתי משמע, את המוח שלה בפני הקוראת ומשתפת בשפה ציורית ועשירה את רשמיה ותחושותיה בהתנסות האישית הזו ששינתה את חייה. אני מרותקת למילותיה בכל פעם מחדש.

***

קונסטנדינוס קוואפיס / כל השירים

המשורר קונסטנדינוס קוואפיס (1863-1933) נולד ומת באלכסנדריה. הוא למד יוונית והתמחה בתרבות הקלאסית של יוון. שיריו כונסו בספר "כל השירים" בתרגום יורם ברונובסקי.

אל שירתו של קונסטנדינוס קוואפיס נחשפתי לראשונה בשנים 2005-2006, השנים היווניות שלי. בשנת 2005 נסעתי לסיור טברנות באתונה, נהניתי מהמוזיקה היוונית ומהמטבח היווני האותנטי. שנה לאחר מכן התוודעתי לנפלאות הטברנות של סלוניקי ולזמרת Alkistis Protopsalti הגדולה מכולן. בין לבין קראתי סיפורת יוונית: האמא של הכלב ומירטוס של פאוולוס מאטסיס; זורבה היווני של ניקוס קאזאנצאקי, וכמובן הסרט הנהדר בבימויו של מייקל קקויאניס, בכיכובם של אנטוני קווין ואלן בייטס ופסקול הסרט שהלחין מיקיס תאודוראקיס. קראתי על ההיסטוריה של סלוניקי בספרו של מארק מאזוור, אבל בעיקר שמעתי מוזיקה.

בסוף השבוע הזה חזרתי וקראתי את השיר "איתקה" שמלווה אותי במשך השנים ובכל פעם מעורר אותי למחשבה.

"כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת."

כך נפתח השיר, שמדבר על כך שהדרך אל היעד, ולא ההגעה אל היעד, היא החשובה ביותר. השיר אמנם מאזכר דמויות ומעמדים ידועים מתוך האודיסאה של הומרוס, אבל יש לו משמעות סמלית כללית, על ה"איתקות" של כל אחד ואחת מאיתנו ועל הדרך הראויה, לדעת קוואפיס, להגיע אליהן.

"אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת."

איתקה זו תמיד מזכירה לי בנשימה אחת את (כמובן) "האודיסאה" (שאיתה היא מתכתבת) ו"האליאדה" של הומרוס; את הסרט "אחי, היכן אתה?" (""O Brother, Where Art Thou?) של האחים ג'ואל ואיתן כהן; ואת הספר "הקומדיה האנושית" של ויליאם סרויאן.

באופן מפתיע, השיר הזה השתלב בראיון עבודה לא שגרתי (ואולי קצת הזוי) לעבודה במשרד עורכי דין. מנפלאות החיים.

***

ילדה עם שיער מוזר / דיוויד פוסטר ואלאס

'ילדה עם שיער מוזר' הוא אוסף סיפורים ומסות של דיוויד פוסטר וואלאס (David Foster wallace), סופר אמריקאי. מתוך אוסף היצירות של וואלאס קראתי בסוף השבוע את כתבתו משנת 2004 למגזין "גורמה" האמריקאי "קחו בחשבון את הלובסטר". הכתבה עוסקת בפסטיבל הלובסטרים של מדינת מיין, שמתקיים כל שנה בסוף חודש יולי. כתבתי על הפסטיבל לפני שנה, והסתקרנתי לקרוא את רשמיו האנתרופולוגיים של וואלאס מהמארגנים, מהטיפוסים השונים שפגש בפסטיבל ומהלובסטרים עצמם. חלק נכבד מהכתבה עוסק בשאלה המוסרית של שליקת הלובסטרים בעודם בחיים.

וואלאס מפרק מוסכמות, חוויות ואופני חשיבה. הוא כותב בצורה אינטימית מאוד: תוך כדי קריאה הרגשתי כאילו נכנסתי לתוך הראש שלו ואני חווה את החוויה דרכו. תחושה דומה לזו שהיתה לי בקריאת ספרה של ד"ר טיילור, אם כי לכל אחד מהספרים והכותבים סגנון כתיבה שונה לחלוטין. אני מצפה להמשיך ולקרוא את הסיפורים הנוספים שבאוסף, ובמיוחד את הסיפור "ניאון ותיק וטוב" בו הוא מספר על עצמו.

ללובסטר יש גם קשר לשני הספרים הבאים שהוצאתי מהספריה, משום שהפרק העשירי בהרפתקאותיה של עליסה בארץ הפלאות מוקדש לריקוד הלובסטרים (The Lobster-Quadrille). הצב-לא-צב או הצב המדומה (Mock Turtle) הוא הכרוז בריקוד זה (ריקוד הקוודריל). 


כשהסטון בלומנטל פגש את לואיס קרול
The Annotated Alice / Lewis Carroll
The Fat Duck Cookbook / Heston Blumenthal

חזרתי לקרוא את הפרק השביעי בהרפתקאותיה של עליסה בארץ הפלאות שמוקדש למסיבת תה מטורפת שבה השתתפו הארנביב (March Hare), הכובען (Hatter) והנמנמן (Dormouse), בעקבות צפייה בתכנית שיצר השף הסטון בלומנטל עבור ה- BBC, ושבמרכזה משתה ויקטוריאני טיפוסי ששואב השראה מהפרק השביעי בספרו של לואיס קרול, ממסיבת התה המטורפת.

את ספרו של שף הסטון בלומנטל קניתי כמתנה לעצמי לתחילת שנת 2011.
אני קוראת את הספר עב הכרס (529 עמודים) באיטיות, מקבלת השראה ליצירתיות, לספקנות, לעקביות ולעקשנות.

חלק נכבד מחוויותיו של בלומנטל מטיולי הגסטרונומיה שלו לצרפת זהים לשלי. אני קוראת את סיפוריו האוטוביוגרפיים, עוצמת עיניים ויכולה לראות מולי את המסעדות, היקבים, יצרני המזון, הנופים.
איזה כיף.

אחרי שליוויתי את בלומנטל במסע מרתק של קריאת ספרי בישול ואנציקלופדיות קולינריות, אימונים במטבח הביתי, ניסיונות, טעויות ותהיות, טיולי גסטרונומיה מעוררי השראה בצרפת ולבסוף קניית מקום מחוץ ללונדון עקב אילוצים כספיים, עצרתי בדיוק בשלב שבו הוא קורא לביסטרו שלו "הברווז השמן" (The Fat Duck) ושוקד על בניית תפריט חדש ובו מנות שיצר בעצמו. מחכה בקוצר רוח להמשיך ולקרוא.

המנה הגאונית של מנת מרק צב מדומה שהכין בלומנטל עבור התכנית נכנסה לתפריט הטעימות של המסעדה.

מרק צב (Turtle Soup) הוא מרק מבשר צבי ים ירוקים, שנחשב כמנה קלאסית במטבחי העילית.
כך, בפתיחת הסעודה לכבוד כניסתו של אברהם לינקולן לתפקיד נשיא ארצות הברית בשנת 1861 הוגשה מנת מרק צב. מרק צב הוגש באופן מסורתי עם כוס שרי לצידו, כדי שהסועד יוכל להוסיף את השרי למרק ובכך להעשיר את טעמו. המתכון למרק צב מדומה (Mock Turtle Soup) הומצא באמצע המאה ה-18 באנגליה כתחליף זול למרק צב. במתכון זה עשו שימוש, בדרך כלל, בראש עגל או רגל של עגל על מנת לקבל את המרקם והטעם של בשר צב.

בפרק העשירי של עליסה בארץ הפלאות מקבל היצור צב מדומה (צב לא-צב) חיים משלו:

"?Have you seen the Mock Turtle yet"
".No," said Alice. "I don't even know what a Mock Turtle is"
.It's the thing Mock Turtle Soup is made from," said the Queen"

מרק צב (המקורי) החזיר אותי אחורה ללימודים ולסרט "החגיגה של באבט" בו צפיתי כחלק מקורס באסתטיקה של האמנות. סוף המאה התשע עשרה. באבט חוזרת מצרפת לכפר הולדתה בדנמרק. לאחר שהיא זוכה בלוטו, היא מחליטה להכין לאנשי הכפר משתה בסגנון צרפתי. המשתה של באבט כולל מנות מובחרות ויינות יקרים מתפריט המסעדה בה עבדה בפריז. לאחר התפילה, מתחילה הארוחה. היין נפתח ונמזג לכוסות, והמנה הראשונה שמוגשת לאורחים המשתאים היא Potage à la Tortue Claire, מרק צב צח.

* * *

 

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות