הסיפור על פאבלו ופיליפ

בשבילי פאבלו נרודה (Pablo Neruda) יהיה תמיד פיליפ נוארה (Philippe Noiret).

את נוארה היכרתי כבר בסרט הקאלט המיתולוגי "אלכסנדר המאושר" (Alexandre Le Bienheureux), שם גילם את הגבר האולטימטיבי, שממיר את חיי הנישואים והחקלאות בחיי נהנתנות (אם לא ראיתם – רוצו!).

בהמשך הופיע נוארה בסרט "סינמה פראדיסו" בתפקיד בלתי נשכח כאלפרדו, מקרין הסרטים והמורה הרוחני של סלווטורה (טוטו) הקטן שלימד אותו אהבת קולנוע מהי (ומי לא זוכר את סצינת הנשיקות, שיקום).

בסרט "הדוור" (Il Postino) גילם נוארה את פאבלו נרודה, המשורר הצ'יליאני, שגלה מצ'ילה בשנות החמישים ועבר להתגורר באיטליה. הוא הופך לחברו הטוב של מריו רופאלו (מאסימו טרויסי, אהוב ליבי בזמן הסרט וקצת לאחריו).

מריו הדוור הוא אדם שקט ומופנם, שחי עד המפגש עם נארודה חיים יבשים ומונוטוניים באי הקטן וקשה-היום סאלינה, שליד סיציליה. דברי הדואר היחידים שהיה על מריו להעביר במהלך תקופת עבודתו ממוענים לנרודה, שהוא, ככל הנראה, התושב 'האינטלקטואל' היחיד על האי. ממפגש למפגש לומד מריו יותר על שירה ומשפר את יכולותיו בתחום החיזור הרומנטי אחר אהובתו.

"הדוור" הוא סרט על ידידות בין גברים, על רומנטיקה ועל אהבת השירה.

And it was at that age … Poetry arrived
in search of me. I don't know, I don't know where
it came from, from winter or a river.
I don't know how or when,
no they were not voices, they were not
words, nor silence,
but from a street I was summoned,
from the branches of night,
abruptly from the others,
among violent fires,
or returning alone,
there I was without a face
and it touched me.

נרודה בגילומו של נוארה ממגנט ומושך. לא קשה להבין את הרינונים באי הקטנטן בדבר כמות המכתבים שקיבל המשורר מנשים. מריו הדוור סבור ש"נרודה הוא משורר האהוב על-ידי נשים", אולם הממונה עליו בדואר מתקן אותו מייד וקובע, כי "נרודה הוא משורר האהוב על-ידי העם." מכתבי האהבה מנשים לא מפסיקים להגיע ומספרם הולך וגדל, והממונה משנה בשלב מסוים את דעתו: "גם הנשים הצ'יליאניות מתעניינות בפוליטיקה," הוא מסביר למריו.

נרודה (שמו המקורי – Neftalí Ricardo Reyes Basoalto) נולד בשנת 1904. מלחמת האזרחים בספרד ורציחתו של גבריאל גרסיה לורקה, עימו היה מיודד, הובילו את נרודה להצטרף למפלגה הרפובליקנית ולהיות פעיל פוליטי. בהמשך, בשנות הארבעים, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ואף נבחר לסנטור מטעמה. לאחר מחאתו כנגד מדיניות הדיכוי האלימה של שביתת הכורים בשנת 1947, נאלץ להסתתר ולגלות מארצו במשך שלוש שנים (בהן שהה, בין היתר, באי קאפרי). זמן קצר לפני פטירתו, היה מועמד לנשיאות, ואף זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1971.

פיליפ נוארה (שמאל) וקלוד בראסר בפסטיבל קאן 1989. צילום: ויקיפדיה
פיליפ נוארה (שמאל) וקלוד בראסר בפסטיבל קאן 1989. צילום: ויקיפדיה
קברו של פיליפ נוארה בבית הקברות במונפרנאס, פריז. צילום: ויקיפדיה
קברו של פיליפ נוארה בבית הקברות במונפרנאס, פריז

פיליפ נוארה נפטר מסרטן בשנת 2006.

למעלה מ- 300 שחקנים, אנשי תרבות ורוח צרפתים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, וביניהם קתרין דנב, ז'אן פול בלמונדו, פטריק ברואל, ברטרן טברנייה. ראש ממשלת צרפת דאז, דומיניק דה וילפאן, ספד לו: "… בסרטיו הצליח נוארה להביע ולהציג הרבה מתוך הנפש הצרפתית. הצללית והקול שלו, עדינים ומוכרים, יחסרו לכולנו."

ובמקרה, או לא במקרה (לא מצאתי עדיין הוכחות חותכות) הציגה בדיוק באותה שנה הפקולטה לחקלאות של אוניברסיטת קורנל זן חדש של ענבים אדומים ליין בשם Noiret. אנשי המעבדה עבדו על פיתוח הזן הזה במשך כשלושים שנה, ולפי פרסומיהם, היין שמופק ממנו הוא בעל צבע עשיר וניתן למצוא בו טעמים של פלפל ירוק, פלפל שחור ומנטה. בשנת 2009 זכה יין שיוצר מזן נוארה על-ידי יקב Arbor Hill שבנאפה וואלי בקליפורניה, במדליית זהב בתחרות.

לסיום, השחקנית גלן קלוז קוראת את שירו של נרודה "I like for you to be still". מרגשת ומצמררת.

//

הציטוט מתוך מילות השיר Poetry מאת פאבלו נרודה.
צילומים: ויקימדיה

//