המונדיאל הראשון שלי

המונדיאל הראשון בו צפיתי בהתלהבות היה זה של שנת 1990.

כן, משחקי גביע העולם ההם, שאריק איינשטיין ז"ל שר בהם את "ואלה שמות". בת 17, התאהבתי בשחקנים הצעירים והאנרגטיים, ועוד לפני שריקת הפתיחה למשחק בין המארחת איטליה לבין אוסטריה, החלטתי שאני בעד השחקנים בתכלת.

קניתי חולצת טי כחולה והדפסתי על צדה האחורי את המלים "Squadra Azzurra" ("הקבוצה התכולה" באיטלקית). אני זוכרת ששילמתי על ההדפסה לפי מספר האותיות, ושבטעות פספסתי "z" אחת. גיליתי את התקלה החמורה יומיים לאחר מכן, אבל לא היה לי כסף להדפיס חולצה חדשה. שמרתי את עניין האות החסרה בסוד והתנחמתי בכך שבסביבתי הקרובה לא ידעו איטלקית. זה עבד נהדר.

ביום 9.6.1990 בשעה 22:00 (שעון ישראל) עלו בזה אחר זה שחקני נבחרת התכלת על המגרש. זנגה, בארזי, ברגומי (הקפטן), פרי, אנצ'לוטי, דה-נאפולי, מאלדיני, ג'יאניני, דונאדוני, וויאלי וקארנוואלה. המשחק הסתיים בניצחון של איטליה משער של "טוטו" סקילאצ'י. פתיחה נהדרת למארחת משחקי גביע העולם.

 

ממשחק למשחק למדתי לזהות את השחקנים בשמם. לא רק את האיטלקים. היו לי שחקנים מועדפים בקבוצות נוספות.

ידעתי בדיוק על מי אריק איינשטיין שר.

משחקי הטורניר נערכו באיצטדיונים של הערים נאפולי, בארי, טורינו, מילאנו, רומא, בולוניה, ג'נובה ופירנצה. גמעתי בצמא צילומים ומידע על הערים האיטלקיות בעלות השמות שמתנגנים על הלשון. חלמתי שיום יבוא ואבקר בהן בעצמי. 7 שנים לאחר מכן הגשמתי את אותו חלום.

סמל ההתאחדות האיטלקית. מקור: וויקימדיה

לקראת משחק חצי הגמר נגד מחזיקת הגביע ארגנטינה, נסעתי לשוק הכרמל בתל אביב, חוויה בפני עצמה עבורי באותם ימים, וקניתי גופיה עם דגל האזורי. זה היה חיקוי של חולצת שחקנים, אבל כשלבשתי אותה הרגשתי כאילו קניתי את הדבר האמיתי. לצערי, למרות ההשקעה שלי בביגוד, הפסידה נבחרת איטליה באותו משחק ולא עלתה לגמר. התכולים הפסידו רק אחרי הארכה ובעיטות עונשין, אבל הפסד הוא הפסד הוא הפסד. העשתתי מהר מאוד והמשכתי אל הגמר עם גויקויצ'אה, מראדונה, קלדרון, קאניג'ה ובאטיסטה. שם הם הפסידו לגרמניה המערבית.

מונדיאל 1990 נחשב בעיני רבים, כפי שגם עוזי דן ציין בכתבה בעיתון "הארץ" (8.4.2010), לאחד הפחות מרהיבים בהיסטוריה של המונדיאל, עם ממוצע שערים נמוך למשחק, וכמות גבוהה של כרטיסים אדומים.

זה לא משנה.

מונדיאל 1990 היה המונדיאל הראשון שלי. מונדיאל מושלם לתקופת גיל ההתבגרות. מונדיאל שהיה הפוגה נעימה בין לימודים למבחני ה"מגן" ולמבחני בגרות. מונדיאל עם שחקנים שאזכור את שמותיהם גם ללא המלים של עלי מוהר.

***

פורסם לראשונה בעיתון "מגפון".

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות