המגפיים הצהובים שלי. פרויקט טימברלנד ושנקר

 

המגפיים הצהובים של "טימברלנד" הם אחת הקלאסיקות האופנתיות הידועות והמוכרות ביותר. המגפיים האייקוניים, שהקנו לחברה את מעמדה בעולם האופנה, חגגו בשנת 2013 ארבעים שנה להשקתם. בישראל קצת מתחו את חגיגות הארבעים, ולאחרונה חבר המותג אל סטודנטים מהמחלקה לעיצוב אופנה בבית הספר הגבוה לעיצוב "שנקר" לפרויקט מיוחד, שפירותיו הוצגו לראשונה השבוע. עד סוף חודש אפריל ניתן יהיה לראות את המגפיים המיוחדים גם בחנויות טימברלנד (סקאל) ברחבי הארץ.

כמה מילים על הכלה

המגפיים הצהובים של טימברלנד. צילום: Timberland
המגפיים הצהובים של טימברלנד. צילום: Timberland

הכל החל כאשר נתן שוורץ ייסד בשנת 1952 את ה- "Abington Shoe Company" בבוסטון, מסצ'וסטס. שני בניו של שוורץ, סידני והרמן, הצטרפו אליו כמה שנים מאוחר יותר והעבירו את העסק לניומרקט שבניו המפשייר. בשנת 1973 השיקה החברה את דגם "טימברלנד" – מגפי העור העמידים למים הראשונים מסוגם. והשאר – היסטוריה.

הידעתם? המגפיים הצהובים יוצרו ועדיין מיוצרים מ- 39 חלקים, בתהליך ייצור שמורכב מ- 80 שלבים נפרדים.

 

בתחילה, היו המגפיים מיועדים לשוק העבודה בלבד. שני עשורים לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים, החלו גם ראפרים וזמרי היפ הופ אמריקאים לנעול אותם. מספרים, שהמפיק והראפר טימותי זכרי מוזלי זכה לשם הבמה "טימבלנד" (Timbaland) בשל חיבתו למגפיים הצהובים. בין ה"נעולים" על המגפיים מצויים גם ריהאנה, ג'יי-זי, וקניה ווסט. המעריצים הלכו אחרי מושאי הערצתם ומגפי ה"טימברלנד" הפכו לחלק בלתי נפרד מאופנת הרחוב. גם מעצבי אופנה, מובילי דעת קהל, סטייליסטים ופאשוניסטות אימצו את מגפי העבודה והפכו אותם לסמל מובהק של אופנתיות ושיקיות. המגפיים זכו במרוצת השנים לגרסאות ולדגמים שונים ויוצרו במגוון רחב של צבעים, עם עקבי רוקי, בשילוב פרווה, הדפסים ועוד.

לאחר ארבעה עשורים כבר ניתן לומר, שההצלחה ארוכת השנים של המגפיים, שניתן להשוות אותה לזו של הסניקרס של "קונברס", אינה קשורה רק למותג. מדובר בתופעה אורגנית, שהיא תוצאה של חיבור בין המקום, הזמן, המראה, הסגנון והגישה הנכונים.

 

הצצה לדגמים שעיצבו הסטודנטים משנקר

יצירתה של אליז גאנם - "נגרייה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל
יצירתה של אליז גאנם – "נגרייה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל

אליז גאנם קיבלה את השראתה לעיצוב מגפי הטימברלנד מעבודתו של אביה בנגריה המשפחתית. מצד אחד הנסורת המפוזרת כאבק בכל מקום ופינה; מצד שני המראה הזוויתי והמוקפד של חומרי הגלם. הסדר מול הבלגן. שני עולמות תוכן אלו באים לידי ביטוי ביצירתה של גאנם ובשימוש בחומרים השונים.

 

יצירתה של שיינה מייהיל - "פאסיב אגרסיב", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל
יצירתה של שיינה מייהיל – "פאסיב אגרסיב", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל

שיינה מייהיל משלבת ביצירתה את הפאסיבי והאגרסיבי. מייהיל מציגה את הקשר בין מגפי טימברלנד לבין עולם הראפ. לפי מייהיל, על פני השטח – הראפרים נוהגים להתהדר בבגדים צבעוניים ועליזים, ומהשירים שלהם עולה אווירה שמחה וקופצנית, אולם התעמקות במילים ובנסיבות החיים מובילים למסקנה שהם כוללים כעס ועצב על מצבה של החברה המערבית. היצירה נותנת ביטוי גם לחיצוניות הססגונית והצבעונית, וגם – באמצעות המלים הכתובות – לכעס ולתסכול.

 

יצירתו של ערן צמח - "ספה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל
יצירתו של ערן צמח – "ספה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל

ערן צמח חיפש את המכנה המשותף לכל מי שבוחר לנעול את המגפיים הצהובות. צמח הגיע למסקנה, שמדובר בתחושה העוטפת והמגוננת שחשים כשנועלים את מגפי הטימברלנד, אותה הרגשה של שיבה הביתה, לספה הביתית, אחרי יום מפרך.

 

יצירתה של שני טי - "חגדמט", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל
יצירתה של שני טי – "חגדמט", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל

שני טי בחרה לעצב את מגפי הטימברלנד שלה על-פי זיכרון ילדות רחוק ומתוק. היא ראתה את המגפיים כחלק אינטגרלי מעברה בחברה הדתית בכלל, ובקרב לובשי הכיפות הסרוגות בפרט. טי מעידה כי בעיקר זכורות לה השבתות בתנועת הנוער "בני עקיבא", בהן לבשו הבנים חולצת שבת לבנה, מכנסי דגמ"ח ומגפי טימברלנד. הפרויקט סימל עבורה את השילוב בין ערכי החברה לבין הזיכרון הפרטי שלה.

 

יצירתן של רונה נחמד ואנה קוסיצ'נקו - "פלנטה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל
יצירתן של רונה נחמד ואנה קוסיצ'נקו – "פלנטה", קיץ 2014. צילום: אפרת אשל

רונה נחמד ואנה קוסיצ'נקו עיצבו את מגפי הטימברלנד בהשראת טכנולוגית ההדפסה בתלת ממד; יציקה אחת שלמה שהיא תוצר של מכשיר טכנולוגי. הן השתמשו בחומרים לא קונבנציונליים על מנת ליצור נעל ייחודית, אך קרובה לעיצוב המקורי והקנו למגפיים נופך של פלנטה אחרת.

* * *

פורסם לראשונה בעיתון "מגפון".

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות