החיפוש אחרי משרת החלומות שלי

"כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה."
[לאה גולדברג]

כשהייתי קטנה, רציתי להיות סינדרלה או היפהפיה הנרדמת. הייתי שמחה גם אם קרשינדו היה קופץ לביקור, אם הייתי מוצאת את עצמי בג'ונגל עם מוגלי, או יותר טוב – על גבו של פאלקור עם אטריו להציל את פנטזיה.

מעל לעת בדקתי היטב את הקיר הפנימי של ארונות הבית בתקווה למצוא שם עולמות קסומים כמו שמצאו אדמונד ולוסי בדברי ימי נרניה, או קונרד והדוד רינגלהוט בשלושים וחמישה במאי. חיפשתי תעלומות לפתור כמו החמישיה הסודית, השביעיה הסודית ושרלוק הולמס.

בהמשך הייתי שמחה להתחלף עם הנסיכה נורית: שמישהו יאמר לי As you wish ויתכוון ל- I love you.

כיום, אני יותר בכיוון של פינוקיו. פינוקיו שעבר התנסויות והרפתקאות בדרך, חווה פחדים, פקפוק וחוסר ביטחון, עד שגילה מי הוא באמת. כמו פינוקיו, יש בי תשוקה להיות אמיתית, לתת ביטוי לתערובת ייחודית של ידע, יכולת, כישרון, אנרגיה ותשוקה. אני עדיין מפנטזת, אבל קצת אחרת.

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם.
ככה."
[מר ורטיגו / פול אוסטר]

כשהתבקשתי על-ידיך להכין רשימה של עשר משרות החלומות שלי, עברתי למרחבים אחרים, פחות חמים ומיוזעים. הייתי בטוחה שאני מכינה רשימה בקלי קלות.

שתי המשרות הראשונות שעלו לי בראש היו:

  • לעבוד במשרה יצירתית ועם אחריות על פרויקטים במשרד יחסי ציבור או פרסום גדול. שם של משרד גדול עלה לי לראש ראשון, אבל זה לא הכרחי. ביקרתי שם ושוחחתי עם העומד בראש במשרד על כתיבה. אני עוד זוכרת את השיחה, הוא בטח שכח כבר מזמן.
  • עוזרת אישית / מפיקה ברשת OWN של אופרה וינפרי.

תוך כדי חשיבה עלתה בי תובנה שאני לא טיפוס של לשבת על התחת כל היום. עשיתי את זה המון שנים (יותר מדי, לטעמי), אני יודעת שאני יכולה, אבל אני יותר טיפוס פלפלי, תזזיתי, חושב תוך כדי תנועה, בכמה וכמה מישורים. ניהלתי צוות מקצועי, הפקתי אירועים והשתלטתי על פרויקטים. אני מתקתקת עניינים, לא טיפוס של שעון נוכחות.

ואחרי שני הרעיונות הראשונים, התחלתי להתפרע. כי בעצם בא לי להיות יענקל'ה שחר, כלומר בעלים של סוכנות יבוא רכב וגם של מועדון הכדורגל מכבי חיפה. ו… בא לי גם לשחק בקבוצת הכדורגל של ברצלונה. נו טוב, אני מציאותית: זה יהיה בסדר גם אם רק אעבוד שם בתפקיד ניהולי.

טוב, חלמתי קצת, אני ממשיכה:

  • אשת צוות פיתוח בחברת פייזר.

הממ, שוב נתקעתי. חיפשתי דרך להתגבר על הפגמים והמגבלות שלי ובאופן ספונטני ביקשתי עזרה. התחלתי לשתף אנשים בהרהוריי לגבי המטלה. הנחתי, שאם אדבר על המטלה אחדיר בעצמי רוח של אחריות ורצינות לגביה, אתייעל ואסיים אותה בהתאם ללוח הזמנים שהגדרתְ לי. אבל האם יעילות, אחריות ורצינות עולות בקנה אחד עם מהות המטלה? האם מטלה מסוג זה אינה דורשת להתמסר לתשוקה ולהשתחרר מהלחץ לראות תוצאות?

התגובות למטלה שלקחתי על עצמי היו מעורבות. לאלה שכל העניין נראה להם מוזר הפניתי שאלה ישירה לגבי מהי משרת החלומות שלהם? שינוי המיקוד עבד. נכון שהתשובות של כל אחת ואחד הן אישיות ומשקפות ערכים ותחומי עניין אינדיווידואליים, אולם במהלך השנים למדתי שאני לומדת מתשובות של אחרים למרות שלא תמיד יש ביני לבינם מכנה משותף ברור לעין, הרבה יותר מאשר מקריאת מדריכים או מחקרים למיניהם.

בלילה, אחרי בירה, כמה שוטים של משקה בסטייל לימונצ'לו שהכין יותם ושוט שרי פדרו חימנז, פרצה בי שוב היצירתיות:

  • חרז דה לה פרונטרה. כשכלב פוגש יונים. צילום: מירה-בל גזית
    חרז דה לה פרונטרה. כשכלב פוגש יונים. צילום: מירה-בל גזית

    דיילת בנמל התעופה של חרז דה לה פרונטיירה, ספרד.

למה? כי אז אהיה קרובה יותר לחרז – העיירה הלבנה, השרי, החומץ בן יין והחביות. והכי חשוב – אוכל להזיז את שדה התעופה לקרבת העיירה (סיפור ארוך שמצריך אלכוהול, אל תנסי אפילו להבין).

  • מאסטר דיסטילר במזקקת לגאוולין שבסקוטלנד.

כל מי שקורא את הסיפורים שלי או ששתה איתי ויסקי יודע למה.

  • רוצחת שכירה.

אני כבר לא זוכרת איך הגעתי לשם. לא הייתי עד כדי כך שתויה. באמת. כנראה ראיתי יותר מדי סרטים וסדרות שבהם תיארו באופן לא מציאותי ורומנטי את המקצוע. די להלילה.

קמתי בלי טיפת הנגאובר (יש!) ואני ממשיכה בחשיבה אינטנסיבית על עוד משרות חלומות.

אחד החלומות שלי היה לארח אנשים במקום משלי, עם בחירות האוכל והאלכוהול שאני אוהבת. מקום עם "חתימה" שלי. להעביר ערבים כיפיים עם חברים, להכיר אנשים חדשים וליצור עבורם חוויות מעניינות. אבל סיכמנו שהמטלה עוסקת במשרות. משרה, להבנתי,  היא עבודה כשכירה, אז אני משאירה את הפיסקה הזו בצד. תתעלמי ממנה.

  • כתבת לענייני תיירות החיים הטובים באירופה.
  • בונה סיורים וטיולים לעשירון העליון ומדריכה.

אני סקרנית והרפתקנית, מחפשת כל הזמן התנסויות וחוויות חדשות. בזמן מגוריי בפריז עברתי כמה וכמה דירות שכורות וגם גרתי בעיר האוניברסיטאית (מעונות הסטודנטים ברובע ה-14). הכרתי את העיר כתיירת עוד קודם (ביקרתי בה כעשר פעמים), אולם יש הבדל תהומי בין תייר לתושב. חרשתי רגלית כל רובע שבו גרתי וחיפשתי מידע על כל מבנה שסיקרן אותי ועל כל שם מוזר של תחנת מטרו. הלכתי לאירועי תרבות ואמנות ואכלתי בכל מיני מקומות של "יודעי דבר" מקומיים. תוך כדי גם העברתי סיורים מודרכים לאנשים מרתקים: לקונסול גיאורגיה בפריז (שחודש לפני היה מוצב בתל אביב חמש שנים ומלמל כמה מילים בעברית), לנציג דיפלומטי בכיר מבנגלדש (שלא הכיר עד אז ישראלים כלל), לשתי קנדיות (שהכרתי בתור למוזיאון ד'אורסיי), לשלושה ספרדים (שעבדו איתי על הדוקטורט), לשני אנשי היי-טק (שבאו לכנס ורצו לראות פריז), לסטודנטים אמריקאים (שלימדתי בקורס קיץ) ולשני דוקטורנטים צרפתים.

בשלב הזה התחלתי לתהות לגבי מטרת המשימה שהטלת עלי. האם המטרה היא "תכלסית", יעני – לדוג מבין המשרות משרה אחת וללכת עליה למרות הספקות, הפקפוקים, והקשיים? ומה עם מה העשייה הנוכחית שלי – איך היא משתלבת? תשתלב? או שמא המטרה היא לבחון את המכנה המשותף של כולן ולהמשיך משם? האם יש בכלל מכנה משותף לכל המשרות (חלקן הזויות מעט) שהצעתי? ואם יש מכנה משותף (שבינתיים נשגב מבינתי) – לאן ממשיכות? (זה הפלפל שבי מדבר ורוצה כבר להיות שם).

  • צלמת במגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
  • יועצת לענייני

בכוונה השארתי את התפקיד האחרון פתוח. אני נהנית לחלוק ידע, מקצועי או אחר, עם אנשים. למעשה, מתייעצים איתי ושואלים אותי שאלות מדי יום ביומו, בתחומים מגוונים. לפעמים אני מרגישה כמו אודטה או מודיעין 144, אבל רוב הזמן אני נהנית. כשאני עונה, או מחפשת מידע לפני שאני עונה, כמו גם לפני שהרציתי בפני סטודנטים באוניברסיטה, אני מרחיבה את אופקיי. חברה טובה וחכמה אמרה לי לפני שנים שאנחנו נוטים ללמד את הדברים שאנחנו רוצים ללמוד.

"Come to the edge," he said
"No," they said.
"Come to the edge," he said.
"No," they replied.
"Come to the edge," he said.
They came.  He pushed them and they flew.
[Guillaume Apollinaire]

(תם ולא נשלם)

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות