אשה, ניחוח

 

אני בבית, מסתבנת במקלחת עם סבון נוזלי שהבאתי פעם ממלון Arts Barcelona.
הריח שאופף אותי מחזיר אותי לשם. אני שוב נמצאת בסוויטה מדהימה צופה בזריחה מהים, שומעת פינק מרטיני ברקע. מאושרת.

צילום: יולה זובריצקי
צילום: יולה זובריצקי

אשה שמדיפה ניחוח בושם שפעם גם אני אהבתי חולפת לידי ברחוב, והמפגש המקרי הזה מחזיר אותי ללונדון, למושב הקטיפה בצבע יין עמוק ב- Royal Opera House שבקובנט גרדן, ממנו צפיתי נפעמת ומהופנטת ברקדני הבולשוי בלט מבצעים את ציפור האש של סטרווינסקי.

ריח אחר מחזיר אותי לכרמים בבורגון, הבריזה פורעת את שערי כשאני מעבירה יד על עלי הגפן וטועמת מהענבים הבשלות בחלקות השונות של הכפר Vosne Romanée.

אני מסתובבת בשוק ונהנית להריח את ריח האדמה והטל, כשאני מוצאת, למשל, זרי גזרים שנקטפו מוקדם בבוקר. אח, איזה ריח של חיים.

ריחות הם חלק דומיננטי מאוד בחיים שלי. ואני ככל הנראה בחברה טובה.
מחקרים עדכניים מצביעים על נתון מעניין לפיו 75% מהרגשות וההחלטות היומיומיות שלנו מושפעות ממה שאנחנו מריחים, ולאו דווקא רואים או שומעים. עוד התגלה, שהחדרת ריח למרחב מסוים בו פועלים אנשים יכולה לשנות את תפיסת הזמן שלהם.

רשת Galeries Lafayette בפריז עשתה שימוש בנתונים אלו והצליחה להגדיל את כמות הזמן שבו הלקוחות נמצאו בחנות, וכמובן – גם את המכירות באמצעות החדרת ריחות שונים למרחב חנויות הכל-בו שלה. עכשיו אני מבינה למה מצאתי את עצמי מבלה כל כך הרבה זמן בחנות הכל-בו הענקית, שהיתה קרובה למכון המחקר בו עבדתי.

IMG_7580

באירוע בו השתתפתי לפני מספר שבועות, שוחחתי ארוכות עם ייננית יקב מישר, חיה סמילנסקי. בשלב מסוים היא הציעה לי להריח את הכוס הריקה של יין המרלו 2007 שטעמתי בדיוק באותו זמן. הרבה ריחות עלו פתאום מהכוס הריקה, ריחות שלא הבחנתי בהם קודם לכן. הריח הדומיננטי הראשון שהרחתי היה ריח עץ אלון, ריח חבית. מייד לאחריו התחלף הריח העצי ועכשיו עלה באפי ריח מתקתק, קקאוי-שוקולדי מלטף. זנחתי את הכוס לכמה דקות וכשחזרתי, הסנפתי מהכוס ריח ורדים משכר, וכדקה אחריו – דבש.

ההתנסות המרתקת ההיא הולידה התנסות מעניינת נוספת. יוסי בן-אודיס נתן לי מעין מתקן לסתימת האף, שהזכיר את אטמי האף שיש לשחייניות השחייה הצורנית. אחרי כדקה, כשהצלחתי להרכיב את האטם, ניטרלתי 1,000 קולטני ריח פעילים, מתוך אין ספור קולטנים שנמצאים באף. ואז טעמתי את הקברנה סוביניון 2005 של יקב מישר. למעשה, הפכתי זמנית לתתרנית. במצב כזה יכולתי לחוש רק בטעמים, ולא בריחות. כשהתרכזתי בטעימה בלבד, נעשו הטעמים חדים יותר. הרגשתי טעם פשפשי דוקר, לוחמני, גס, מחוספס, עם סיומת עוקצנית ארוכה על הלשון והחיך.

160520101101

 

ואי אפשר לכתוב על ריחות מבלי לצטט מדברי קולונל פרנק סלייד (בגילומו של אל פצינו) מתוך הסרט "ניחוח אשה" (1992): –

"אוּווו, אבל אני עדיין מריח אותה.
[שואף שאיפה עמוקה של אוויר דרך האף]
נשים! מה יש לומר?
מי ברא אותן?
אלוהים חייב להיות גאון."

* * *

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות