אני והנמלה שותות קפה / סיפורי פריז

הזמנתי מבעוד מועד מקום בספרייה.

בחוץ אפור וגשום. כמובן ששכחתי שפותחים את ה- BNF, הספריה הלאומית ע"ש פרנסואה מיטראן, רק בשעה 14:00 והגעתי לאזור שמחה וצוהלת בשעה 11:20.

ואת הטוב השארתי לסוף: עדיין אין לי מטרייה (למי שלא זוכר, הייתה לי אז מעין תיאוריה, שאני עדיין "סוחבת" גם כאן בישראל, שאם לא אקח איתי בבוקר מטריה, לא יירד גשם במהלך היום. התיאוריה הופרכה פעמים רבות, ובכל זאת אני ממשיכה לדבוק בה).

הצורך בקפאין גבר, וכך גם הגשם והחלטתי להיכנס לקפה הקרוב ביותר – סטארבאקס. התיישבתי אל מול החלון השקוף והשקפתי לרחוב. אנשים עוברים, ממהרים בלי מטריה והולכים לאט עם.

אנשים אפורים מכל הצבעים והמינים.

PARIS11נמלה בגודל של חצי סנטימטר התרוצצה אחוזת תזזית על הדלפק לפני. לגמתי את הקפה ומייד נרתעתי. הנוזל החום רתח. טיפה נפלה על הדלפק לצידה של הנמלה. היא התקרבה אליה בזהירות, מחושיה נעים לכאן ולכאן, וקרבה את פיה לכתם החום.

אני והנמלה שותות קפה בסטארבאקס. היא היתה בת לוויה מושלמת. עסוקה בענייניה, לא מתערבת ודוחפת אפה (או מחושיה) לענייניהם של אחרים, ולא מדברת או משתלטת על השיחה.

חבל.

לגמתי את הקפה באיטיות רבה. תחילה המתנתי שיתקרר, ואחר-כך קימצתי בכמות שלגמתי בכל פעם. הכל כדי לרמות את הזמן ולהעבירו במהירות רבה. חרף כל ניסיונותיי סיימתי את הקפה עד לשעה 11:45. וזה כבר אחרי שגם כתבתי בפנקס עניינים לסדר ורעיונות שצצו תוך כדי ישיבה.

החלטתי ללכת לכיוון הספריה, אולי במקרה יפתחו לפני ולפני שאתחרט (או שהחבר'ה בספריה יתחרטו) יצאתי מהסטארבאקס.

בין הקפה לבין הספריה ניצב בניין ה- MK2, קומפלקס קולנוע עם 12, כך נדמה לי, אולמות קולנוע, חנות ספרים וחנות של כל מיני שמוקדשות לקולנוע ולדברים מסביבו. הקומפלקס איפשר לי למצוא מקלט מפני הגשם, ותיכף ומייד אני מתפתה להישאר בין כתליו החמימים. לפחות עד השעה 14:00.

PARIS4כדי להשקיט את מצפוני הלכתי (ונרטבתי קשות) לספריה והתברר, כפי שחשדתי, שלחבר'ה אין כל כוונה לפתוח לפני הזמן. למרות הידיעה הברורה שזה מה שיקרה, התבאסתי. ניסים לא קורים לי היום.

חזרתי אל חיקו של הבניין החמים. הקפיטריה ב- MK2   נפתחה בשעה 12:00, אז קניתי משהו קטן לאכול ו…קפה והתיישבתי.

כתבתי, קראתי, והרבה השתעממתי, והשעון הראה (רק) 13:20.

נשברתי. החלטתי ללכת לראות סרט.

יצאתי מהסרט במצב רוח מרומם, וגם מזג האוויר התבהר, השמש הציצה קלות והגשם הפסיק.

במצב דברים זה כבר לא היה כוח בעולם שידחוס אותי לספריה.

אז מה אם הזמנתי מקום. הזמנתי גם למחר.

* * *

היי, את סיפורי פריז / הו שאנז אליזה כבר קראתם?

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות