אם זה לא נושך, אני לא נוגעת

 

sea3-mirabellegazitטיילתי היום בחוף הים. מדי פעם התקרבו הגלים והציפו את כפות רגליי, כך שניתן לומר שטיילתי גם בתוך הים. או שהים טייל בתוכי.

מפת תחרה היתה פרושה על פני הים, בנויה מחלקיקי קצף והשתקפות של השמים.

פתאום צד את עיני כדורגל נטוש שהתגלגל על החול.

לא רק אני חמדתי את הכדורגל.

גלגלון קטן וחצוף העז להתקרב אליו ולגלגל אותו בעדינות אל יתר המים, שהביטו בסקרנות מהולה בחשדנות ב”דבר” העגול, הקשה והצבעוני. כשהכדור כבר נישא על כתפיהם של המים, והיה ברור שפניו לשלום, הגיח גל נועז ובעט בו בשצף-קצף. כדור-הרגל המופתע התעופף אל-על ונחת חזרה על החול הרטוב. עכשיו השתתפו כל המים במשחק, הכדור הוקף במים, גולגל ונמסר מגל לגל, ממים למים, והתרחק ממני במהירות.

נפרדתי מהכדורגל והמשכתי בדרכי.

אחרי כמה מטרים נגלה לעיני סלע קטן שלהבדיל מכדור-הרגל, עמד בגבורה בנדנוד הבלתי פוסק של הגלים וסירב לשחק עימם. נוסף על כך, הוא גם התעקש שלא לזוז ממקומו. “פה הייתי וכאן אשאר”.

sea4-mirabellegazitאת תשומת ליבי משכה רעמת-פרא בגווני ירוק, מכהה ועד זרחני, שעיטרה את גבו של הסלע הקטן. התעורר בי דחף לגעת ברעמה וללטף את הסלע. בעודי חוככת בדעתי האם לגעת ברעמה או לא, שמעתי קול מאחוריי (זה היה ניר): “נו, תגעי כבר, זה לא נושך”.

מייד החזרתי את היד השלוחה אל הסלע ואמרתי לו: “אם זה לא נושך, אני לא נוגעת“.

sea5-mirabellegazit