אם אין מים, שתו בורג'ומי

סיפור על מסע מופלא, שהחל במפתח תקוע בדלת בפריז, עבר בננוצ'קה והסתיים במקרר הפרטי. מככבים בו, בין היתר, צ'כוב, מארי אנטואנט ויורי גגארין. לרוויה!

בגני טולרי. צילום: מירה-בל גזית
בגני טולרי. צילום: מירה-בל גזית

בורג'ומי ראשון

בחודשים הראשונים לשהותי בפריז שכרתי דירת שני חדרים ברובע השלישי. יום ראשון אחד נתקע המפתח בדלת הדירה והיא סירבה להיכנע ולהיפתח. התקשרתי לדובי – המשכיר, ישראלי שחי בשוויץ – והוא נתן לי טלפון של פורץ המנעולים החביב עליו. דובי לא היה מופתע כלל וכלל: זו לא הפעם הראשונה (וכנראה לא האחרונה) שזה קורה. התקשרתי לפורץ החביב, שהסביר לי שמאחר ומדובר ביום ראשון הוא לא עובד (למרות שהוא מוסלמי). נוכח מצוקתי ואחוות המזרח התיכון החדש, הוא נכנע והבטיח להגיע תוך שלוש שעות. הנה הסתבר לי באחת שהרגלי השירות בצרפת זהים לאלה שלנו.

בזמן שניהלתי את שיחות הטלפון בחדר המדרגות עבר לידי בגט, שבצבץ בגאון צרפתי מתוך שקית מצרכים גדולה שהחזיק גבר. הבעלים של הבגט היה השכן מלמעלה, שהציע לי לעלות ולחכות לפורץ בדירתו. קיבלתי את ההצעה בחיוך ובהקלה. כשהגענו, שאל אותי בנימוס עם מבטא האם אני רוצה לשתות משהו. הנהנתי. הוא שלף מהמקרר בקבוק מים שקוף עם כיתוב מוזר: "שתי." הוא שידל אותי, "זה מים מינרלים" "נוּ… בורג'ומי."

זו היתה הפעם הראשונה ששתיתי בורג'ומי, מים מינרלים גרוזינים. למים היה טעם שלא הכרתי קודם. מים מוגזים, בעלי טעם מובהק של מלח ויוד. באופן מפתיע בורג'ומי זה היה טעים לשתיה.

שיחה קצרה העלתה, ששכני מלמעלה הוא דיפלומט ממדינת גאורגיה (גרוזיה). העובדה שאני ישראלית נתנה לי הרבה נקודות זכות, שכן הוא היה מלא רשמים חיוביים מהישראלים ומישראל. הוא הגיע לשרת את ארצו בפריז שבועיים לפני שפגשתי אותו ולאחר חמש שנות שירות בשגרירות גאורגיה בתל אביב. מיכאל דיבר עברית בסיסית ויחד העלנו זכרונות מהעיר ללא הפסקה.

אחרי שהמפתח הוחלף וחזרנו לשגרה, טיילתי איתו בפריז והראיתי לו את פריז "שלי". תוך כדי שיחה שאלתי את מיכאל מתוך סקרנות, מה ההבדל בין גרוזיה לגאורגיה. מתשובתו הסתבר לי, שהשם גרוזיה הוא שם המדינה בשפה הרוסית בלבד. גאורגיה הוא השם הנפוץ בעולם ומקורו עוד מהימים בהם המדינה היתה מושבה יוונית ותושביה עסקו בחקלאות. ובכלל, הוא, כמו יתר הגאורגים, מכנה את מולדתו "סאקרתבלו", על שם מנהיג מיתולוגי בשם קרתלוס. מיכאל המליץ לי לנסוע לטיול לגאורגיה, וכמובן לא לפספס את הרי קווקז ואת הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגולי.

מישהו כבר בטח אמר פעם: "בורג'ומי אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לרפא במערכה האחרונה".
זה יכול היה להיות צ'כוב.

בורג'ומי. צילום: יח"ץ

בורג'ומי שני

גנאדי אוניצ'נקו, מפקח התברואה של השירות הפדראלי הרוסי להגנת הצרכן, טרוד כבר כמה שנים בענייני בורג'ומי. בזמן שאני שתיתי את הבורג'ומי השני שלי, הוא יצא בהודעה לעיתונות, לפיה "הגיע הזמן להעביר את המשא ומתן בעניין בורג'ומי מהרמה הפוליטית לרמה הטכנית" והזמין את הנהלת החברה לשולחן הדיונים על חזרת בורג'ומי לשוק הרוסי.

לטענת אוניצ'נקו (וזו גם העמדה הרוסית הרשמית), הסיבה לאיסור יבוא ומכירת בורג'ומי ברוסיה היא בריאותית בלבד. הגאורגים מצידם עדיין סבורים כי המניעים פוליטיים בלבד וקשורים למעצרם של ארבעה רוסים, שנחשדו בריגול לטובת רוסיה, עוד בשנת 2006. סמיכות הזמנים של אירועים אלה וכן של הפיצוצים המסתוריים בצינורות הגז לגאורגיה תומכים בעמדתה זו של גאורגיה.

ובינתיים, מרחק אלפי קילומטרים מהסערה בכוס מים, לגמתי את הבורג'ומי השני שלי, במסעדת ננוצ'קה בתל אביב. זה היה במסגרת אירוע השקה של מי בורג'ומי בעיצוב חדש – בקבוק זכוכית חצי ליטר עם תווית שונה מעט מקודמתה שמתנוססת על בקבוקי הפלסטיק.

ביני לבין ננוצ'קה שוררים יחסי אהבה. הייתי בננוצ'קה לפחות עשר פעמים. בעיקר אני אוהבת את טאשטאש בימי ראשון, כשהשיא הוא הקאבר שלו, המזעזע-עד-כדי-מושלמות, לפריטי וומן של רוי אורביסון. שמעתי את גרסת הקאלט הזו פעמיים ואני מתכננת לשמוע אותה עוד ועוד. חביבות והכנסת אורחים מאפיינים את המקום, כמו גם את הגרוזינים. מיכאל, ההוא מפריז, אמר לי פעם, ש"ארוחה גרוזינית מתחילה בבורג'ומי ומסתיימת בנשמה". המשפט הזה התחבר לי נהדר עם מיצג הניאון האדום של מאיר פיצ'חזדה שבכניסה לננוצ'קה, שזועק "אני עדיין לא טיילתי איכן שפועם ליבך", ותמיד עושה לי ציק רומנטי בלב ובנשמה. למרות, או בזכות, טעות הכתיב. ננוצ'קה זכאית לכתבה עצמאית. אז רק אציין שפתחנו שולחן עם לחם גרוזיני (לאבאש) ומיטב מנות המטבח הגרוזיני עם השמות האקזוטיים: מז'אווה, חצ'אפורי, פחאלי, חינקאלי, חבזלי והמנה החביבה עלי – קלמרי מטוגן ממולא ברביכת פטריות ועטוף בפירורי לחם. כוכב ננ'וצקה הוא נקרא. והוא אכן כוכב. אני שבה ואוכלת אותו בכל ביקור. לפני שיצאתי לקחתי כמה ביסים מהצ'ורצ'חלה, ממתק אגוזים בציפוי רפרפת ענבים מתוקים.

בורג'ומי שלישי

פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק בורג'ומי קר. הסתכלתי על התווית. הכתב הגאורגי (קארתולי) ציורי ושובה עין. ბორჯომი. איור של מזרקה ובה מי המעינות, של המבנה שבמרכזו ממעין ברזיה וממנה יוצאים מי בורג'ומי למילוי לכל דורש, מאחור צמחיה ירוקה והרים שמקיפים את העמק. איור של נוף שונה מהנוף המקומי. נוף של "שמה". שונה מנוף של "פה".

שתיתי באיטיות את המים.

אגדה גאורגית עתיקה מספרת ששמה של העיירה בורג'ומי (Borjomi), בה מצויים מעינות מי בורג'ומי, מגיע מחיבור של שתי מילים: בורג' (borj) שמשמעותה טירה ו-אומי (omi) שמשמעותה מלחמה. מלחמות היו נפוצות מאוד באזור ולבורג'ומי היה יתרון משמעותי בשל ההרים שהקיפו את העמק.

ממצאים ארכיאולוגיים – או ליתר דיוק, שבע אמבטיות אבן מהמאה הראשונה לספירה שנמצאו בעיירה בורג'ומי – מאשרים שסגולותיהן הרפואיות של מי מעינות בורג'ומי אינם גילוי מודרני. כך ש(בינינו) אם מארי אנטואנט היתה מתאמצת קצת יותר, בהחלט היתה יכולה לומר את המשפט: "אם אין מים תשתו בורג'ומי". לי אין כלל צל של ספק שהמשפט הזה היה מפרסם אותה. הסדק היחיד בתיאוריה זו הוא, שככל הנראה באותם הזמנים לא שתו את מי מעינות בורג'ומי, אלא רחצו בהם בלבד. ואם כך, היה על מארי לומר משפט פחות סקסי בעליל, בסגנון "אם אין מים תתרחצו בורג'ומי". לא טוב.

על-פי הסיפורים, היה זה גנרל פופוב מהצבא הרוסי שגילה ששתיית המים מיטיבה עם כיב הקיבה שלו, והחל לחלק בקבוקי בורג'ומי לחיילי הגדוד שלו שחנה לא רחוק מהעיירה. בהמשך שלח דוגמאות ממי הפלא גם לסנט פטרסבורג ולמוסקבה. בבדיקות נמצא שמי בורג'ומי יכולים לשפר את חילוף החומרים בגוף, מסייעת למערכת העיכול (אבל את זה גנרל פופוב כבר ידע), מיטיבה עם החניכיים (בזכות הפלואוריד) ומחזקת את המערכת החיסונית של הגוף. והשאר – היסטוריה.

בשנת 1890 החלו לשאוב מים מינרליים מהמעינות התת-קרקעיים בבורג'ומי. בימי השיא, תחת המשטר הסובייטי, נמכרו כ- 400 מיליון בקבוקי בורג'ומי בשנה. בורג'ומי היה למים כמו מה שזירוקס היה למכונות צילום. זקני השבט מספרים, שהדבר הראשון שביקש הקוסמונאוט יורי אלכסייביץ' גגארין, האדם הראשון בהיסטוריה ששהה בחלל, עם נחיתתו, היה לשתות בורג'ומי.

אני שוב צמאה. במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה, אני קמה וממלאת אותה מחדש.
מזל שקיבלתי שלושה בקבוקים הביתה. כשנגמרו – הלכתי לקנות עוד.

בורג'ומי. צילום: יח"ץ

* * *

Leave a reply:

Your email address will not be published.

Site Footer

Sliding Sidebar

על אודותיי

על אודותיי

אני כותבת וקוראת, עורכת ומצלמת. ללא גלוטן וחלב. אוהדת מירוצי אופני כביש וכדורגל. באתר זה, במרחב שהוא רק שלי, אני משתפת מחשבות, רעיונות, מעשים, תחומי עניין, אנרגיות חיוביות, השראה. לפעמים, אני חיה בסרט בו ליהקתי את מורגן פרימן לתפקיד מספר כל-יודע. השנה, תשע"ח, אני סטודנטית שנה שנייה בתכנית הבינתחומית באמנויות לקראת תואר שני (שני) מאוניברסיטת תל אביב. סיימתי בהצטיינות לימודי מאסטר בפקולטה למשפטים. כיום, עצמאית, בעלת עסק לשירותי תוכן ותקשורת שיווקית ועורכת דין פעילה

ציטוט

"בעומק לבי איני מאמין שנחוץ לאדם איזה כשרון מיוחד כדי להתרומם מהאדמה ולרחף באוויר.
אתה עוצם את עיניך; פורש את זרועותיך; נותן לעצמך להתפוגג.
ואז, לאט-לאט, אתה מתנתק מהאדמה ומתרומם. ככה."
[פול אוסטר / "מר ורטיגו"]

אני גם כאן:

מירה-בל גזית © 2017 כל הזכויות שמורות